הבחירות לארצות הברית יתקיימו בשבוע הבא. ארצות הברית אינה דיקטטורה מלוכנית, ובאופן היסטורי ישנה תמיכה גורפת של העם האמריקאי בישראל. אפשר לראות זאת בכסף האמריקאי שמגיע לישראל, אשר יוצא מכיסם של אזרחי ארצות הברית, וכן בהכרזות של נבחרי הציבור האמריקאי בקונגרס, אשר כולל את בית הנבחרים והסנאט. אם כן, אפשר לחשוב שזה לא כל כך משנה אם יבחר נשיא כזה או אחר. הרוב בעדנו והרוב קובע. אך מנגנון ההפעלה של ארצות הברית, בשונה מהשיטה הישראלית או הבריטית, פועל אחרת. כאשר נשיא חדש עולה, כל הפקידות 'מחליפה דיסקט' ומיישרת קו עם העמדות שלו. לממשל בארצות הברית יש השפעה על הביטחון, הכלכלה, היחסים הדיפלומטיים ומעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל.
באמצע שנות החמישים התקיימה ועידה בשם ועידת באנדונג מטעם המדינות הבלתי-מזדהות. בין היתר הוחלט בוועידה כי בנוגע לסכסוך הערבי-ישראלי, מדינת אפריקה ואסיה בוחרות בצד הערבי. באותן שנים ישראל עדיין לא שחררה את יהודה ושומרון – אך גם גבולותיה של ישראל היו רחבים מידי עבור באי הוועידה והם קראו להחזיר את מדינת ישראל לגבולות החלוקה. החלטות אלו גרמו להגברת בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. זמן קצר לאחר מכן, נאם ראש הממשלה לשעבר ושר הביטחון באותה העת, דוד בן גוריון, באירוע המרכזי של מצעד צה"ל, והטביע את המשפט שהפך לאמרת כנף - "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!"
בתוך התנועה הציונית תמיד היו תמורות בין ציונית מעשית וציונות מדינית. אם חרב הקיום מונחת על צווארנו ראוי שדעת העולם על שימוש הכוח הצבאי שלנו תידחק לתחתית סדר החשיבות. עם זאת, בהחלט ניתן לומר שהיום יכולת התמרון הטקטי של הצבא תלוי בין היתר גם ביכולת של ישראל לשדר כלפי חוץ את המדיניות שלה בצורה חיובית. המחשבה שניתן להתעלם לחלוטין מדעת הקהל העולמית היא מחשבה תמימה. זה לא אומר שצריך לקבל החלטות בגלל שהעולם יהיה מרוצה או לא מרוצה ממה שנעשה, אך לא ניתן להתעלם מכך שיהיו השלכות לכל פעולה של ישראל, וככל שתהיה תמיכה בינלאומית רחבה יותר, כך יהיה קל יותר לקדם את מדיניות הממשלה בישראל – תהיה אשר תהיה.
תחת הממשל הנוכחי של הנשיא טראמפ ארצות הברית סייעה לישראל במספר רב של דברים, בין היתר:
הכרה ברמת הגולן: חוק רמת הגולן התשמ"ב-1981 קבע כי החוק הישראלי חל ברמת הגולן, אך שאר העולם המשיך לראות ברמת הגולן שטח שלא שייך למדינת ישראל. הכרתה של ארצות הברית, אם לא תשתנה בממשל הבא, יכולה להפוך לחלוטין את דעת הקהל העולמית. יש לכך השלכות כלכליות וביטחוניות, כגון ייצור וייצוא של מוצרים או פיתוחים שונים, בנייה בסדרי גודל אחרים והסרת כוחות שמירת שלום של האו"ם הנמצאים בגבול עם סוריה.
הכרה בירושלים כבירתה של ישראל והעברת השגרירות: כבר בשנת 1995 הקונגרס העביר חוק שיש להעביר את שגרירות ארצות הברית לכל המאוחר ב-1999 לירושלים. כל נשיאי ארצות הברית חתמו על טופס המעכב את הנושא. כך הגענו לשנת 2017, בה לראשונה נשיא אמריקאי לא חתם על טופס זה והשגרירות הועברה. בעקבות מהלך זה מספר מדינות נוספות הצהירו כי יעבירו את השגרירות שלהן לירושלים. גוואטמלה כבר העבירה את השגרירות שלה לירושלים שנה לאחר מכן בשנת 2018. מהלך זה מהווה לא רק אמירה סימבולית, אלא מוריד מסדר היום הציבורי מחשבות על ויתורים כואבים שרוב הציבור, כולל המרכז-שמאל הפוליטי, לא היו מוכנים לקבל.
סיכול הסכם בנוגע לגרעין האירני: הסכם הגרעין היווה סכנה אמיתית על קיומה של מדינת ישראל. ההסכם של הממשל הקודם לא מנע בצורה משמעותית מספיק את התקדמותה של אירן לעבר פצצה גרעינית. הממשל הנוכחי חזר להטיל סנקציות על אירן וסחף אחריו תמיכה רחבה מצד מדינות אירופאיות נוספות.
מינוי שגרירות פרו ישראליות באו"ם: ניקי היילי הייתה ללא ספק אחת התומכות החשובות ביותר שידעה ישראל באו"ם. היילי הצביעה לראשונה נגד הצעת גינוי בנוגע לשליטת ישראל ברמת הגולן. לאורך השנים ארצות הברית בחרה להימנע מהצבעות כאלו. ביוני 2018 ארצות הברית הודיעה על פרישתה ממועצת זכויות האדם של האו"ם עקב ההטיה הבלתי פוסקת שלה נגד ישראל. השגרירה הנוכחית, קלי קראפט, הצהירה ביום מינויה כי "לישראל לא תהיה חברה טובה ממני באו"ם". ארצות הברית אף קיצצה את תקציב אונר"א ותקציב הרשות. אלו כספים שהיו משמשים לפגיעה במוניטין של ישראל, עידוד טרור ואף משכורות למחבלים.
הסכמי אברהם: כינון נורמליזציה ביחסים שבין ישראל למספר מדינות ערב אשר נוצרו תחת הממשל הנוכחי. כרגע מדובר על איחוד האמירויות ובחריין, אך סודן הצטרפה להסכם כאשר על הפרק נרמול היחסים עם ישראל, ויתכן כי אחריה תבואנה מדינות נוספות ובהן ערב הסעודית. להסכמי השלום האלו יש השלכות עצומות הן על כלכלת ישראל, הן על ביטחונה.
שינוי עמדות בנוגע למעמדן החוקי של ההתיישבות ביהודה ושומרון: הצהרת פומפאו אשר מבהירה כי ליהודים יש זכות חוקית להתגורר ביהודה ושומרון יכולה להוות פתיח לשינוי בדעת הקהל העולמי בנוגע ליו"ש, ולהפוך את החלת הריבונות לתהליך קל ופשוט יחסית, לעומת החלת הריבונות תחת ממשל שמתנגד לכך ועלול לנקוט בצעדים שונים כגון הטלת סנקציות כלכליות, ביטחוניות או באי-סיוע בהצבעות באו"ם.
למרות שעם ישראל צריך להיות אחראי על גורלו שלו, ואין לנו לסמוך על אף גורם זר, ידידותי ככל שיהיה, בנוגע לביטחון המדינה שלנו, צריך לזכור שיחס ארצות הברית כלפי הטורקים, הרוסים, הסורים, צפון קוריאה ומדינות שונות משפיע גם כן על ביטחונה של ישראל. החלטות המדינה צריכות להתקבל על פי רצון העם היושב בציון, אך מכיוון שהנשיא היושב בבית הלבן משפיע רבות על חיינו, באופן שמורגש בדמים ובדם, אין טעם לטעון שלא אכפת לנו מה יאמרו בגויים. שלוש פעמים בשבת אנחנו אומרים "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים".
נקווה שבכל מקרה תמיד מי שיעמוד בראש המעצמה החזקה בעולם יראה את ישראל בצורה זו. זה יכול לסייע לפחות לחלק מהישראלים לאזור אומץ ולהיות שמחים גם כן.
עו"ד רן בר-יושפט הוא סופר, מרצה בינלאומי, מומחה לדיפלומטיה ציבורית ודוקטורט בתחום ההיסטוריה של ארצות הברית.