הקול קול יעקב והידיים ידי מרצ
תיקון לחוק הכשרות עומד על סדר יומה של הכנסת. הצצה קטנה בגלגול הקודם של הצעת החוק הנוכחית חושפת במהירות את גודל האבסורד. התיקון המוצע כעת על ידי ח"כ אלעזר שטרן, חובש הכיפה הסרוגה, אשר נחשב בעבר לבשר מבשרה של הציונות הדתית, הוא בסך הכל גלגול של הצעה ישנה של ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ. אם מישהו היה צריך ראייה נוספת לכך שגל ניסיונות החקיקה הנוכחי הוא "זאב בתחפושת של כבש", מבית מדרשה של מרצ, אשר מובל על ידי גורמים דתיים - הרי היא לפניו.
כשר בהשגחת הבג"ץ
אז על מה המהומה הפעם? חוק איסור הונאה בכשרות נועד לאפשר קיומה של מערכת כשרות ממלכתית שתאפשר הכנה, אספקה וצריכה של אוכל כשר על פי דרישות ההלכה לכלל הציבור שומר הכשרות במדינת ישראל ללא חשש הונאה. דרישות הכשרות אותן מציבה הרבנות כתנאי לנתינת ההכשר אינן מחמירות ועם כל זאת עומדות בגדרי ההלכה. כל זאת במטרה לאפשר לכלל הציבור שומר הכשרות במדינת ישראל, לרבות הציבור המסורתי והחילוני, הקפדה על סטנדרטיים הלכתיים ראויים.
בתיקון המוצע לחוק מבקש המחוקק לחייב רבנות מקומית לתת תעודת כשרות למקום הפתוח בשבת. בדברי ההסבר לחוק מוסבר העניין כך: "הצעת התיקון באה לקבוע כי תעודת ההכשר תינתן לבית אוכל בהתחשב אך ורק במידת כשרותו של המזון, ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון, אשר קבע בבג"ץ... כי החלטות מועצת הרבנות הראשית... להתנות בתנאים, שאינם שייכים לדיני כשרות המזון, את מתן תעודת הכשרות לעסקה של העותרת, התבססו על שיקולים שאינם בגדר הסמכות המוקנית להם בחוק איסור הונאה בכשרות. לגבי פתיחת בית האוכל בשבת, מוצעים סייגים הלכתיים... כך שתעודת ההכשר תתייחס לימי החול ובלבד".
האם מישהו חשב אי-פעם לחוקק חוק המטיל על רופא לטפל טיפול כזה ולא אחר בפציינט מסוג מסוים? האם יעלה על הדעת לחקוק חוק המנחה את הפרקליטות לחתום עסקת טיעון במקרים מסוימים? משום מה, ברוב התחומים ברור לנו כי יש להשאיר את שיקול הדעת המקצועי ביד הגורמים המוסמכים לכך, ואילו בתחומי הדת, ובנידון דידן בענייני הכשרות, מרשה לעצמו המחוקק להתערב התערבות בוטה בשיקול הדעת של נותני הכשרות, ולקבוע להם אילו שיקולים מותר להם לשקול ואילו פרמטרים יהיו "קבילים" ו"הגיוניים" בעיני בג"ץ...
ההשלכות: בג"ץ למען הבד"ץ
מה תהיינה ההשלכות של חוק שכזה? כמובן, חיזוק הבד"צים הפרטיים, שאינם כפופים למדינה, ויהוו את הפתרון היחידי למאות אלפי אנשים שמעוניינים בכשרות רבנית רגילה, על-פי כל גדרי ההלכה, ובהיעדר כשרות שכזו יעדיפו את הבד"ץ על-פני הבג"ץ. בזה מצטרפת החקיקה הזו אל שלל אחיותיה הקודמות, הצעות החוק מבית מדרשו של שטרן וחבריו, ומהווה שלב נוסף בהחלשת כוחה ומעמדה של הרבנות הראשית, אפילו במחיר האדרת שמם של הבד"צים הפרטיים.
בשולי הדברים נציין כי מלבד הבעיות ה"פוליטיות" שהזכרנו, ישנם גם שלל בעיות הלכתיות הכרוכות במתן כשרות לבית עסק שכזה. הפעלת מטבח במתכונת מעורבת של כשר/טרף, ללא נוכחות משגיח בשבת, אינה מאפשרת הענקת כשרות. שעות רבות ללא בחינה והשגחה על המטבח או המסעדה מהוות פרצה הקוראת לגנב. לא ניתן לפקח על המאכלים המוכנסים למטבח במהלך השבת ועל אי השימוש במאכלים שבושלו בשבת בהמשך השבוע. הדבר משול לבנק בו מקפידים על נעילת הכספת במהלך השבוע, אך בסופו היא נותרת פרוצה...
כניסה ואכילה במקום בו מחללים שבת, גם כאשר ישנה מערכת כלים נפרדת (דרישה זו מצויה גם בהצעת החוק הנוכחית) עלולה להיות בעייתית מבחינה הלכתית גם מנקודה נוספת, כיוון שיש בה משום חיזוק ידי עוברי עבירה ופגיעה במתחרים הרוצים לשמור שבת, ועלולים למצוא את עצמם "מחוץ לתחרות" אם לא יוכלו לספק שירותים מסוימים או קהל מסוים כמו עמיתיהם למקצוע באזור.
לכןיש לעמוד על כך שתעודת הכשרות תוכל להמשיך להתייחס לכלל ההיבטים ההלכתיים העומדים לנגד עיני הרב המקומי, שרק הוא יכול לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים על-פי דעת תורה מתוך פרספקטיבה רחבה, הכרת המציאות ויכולתו לפקח על המקום, והבנתו את מצב היחסים בין מערך הכשרות לשמירת ההלכה של תושבי המקום.