כואבת לי הבטן היום, אתמול כאב לי הראש, נורא. אבל אני רוצה להניח את כאביי
האחרונים ולהגיד משהו לפני שאני חוזר לתימן; אמיר חצרוני, להלן הפרופסור, מעורר השראה.
אינני מסכים עם אף מילה שהוא אומר, חלש ליבי בקרבי כשמישהו מעליב מישהו מכל סוגשהו.
זו אינה דרכי, אך מעשה חצרוני, או מעשיותיו לייתר דיוק, מלמדים אותי המון.
יש בו אומץ רב, בפרופסור. הוא יודע שהשכלתו הרחבה מאלצת את החברה, למרבה הגיחוך,
להתייחס לכל תג מאותיות מילותיו - ברצינות ולא כמלמול של אחד הריקים,
והוא עושה בזה שימוש מאסיבי. משחק בחברה הסוגדת להשכלה ומותיר אותה שדודה פעם אחר פעם,
תוך כדי שהוא מותיר מאחוריו שובל תינוקות של בית רבן התוהים בפני אמם האם
באמת כדאי להם לבחור באלת האקדמיה הקדושה,
והאם בכך תלוי המין האנושי ותקוותו האחרונה, אם לאו. נראה שלאו, אגב.
חצרוני מאתגר את החברה כלהטוטן, אך מה שמעורר בי יותר את ההשראה,
זה אומץ הלב של הפרופסור.
הוא יורה את מה שהוא חושב ובצורה שאינה מותירה מקום
להתנצלות, וגם אם מותירה טפח להתנצל בו - הוא לא בוחר בו.
בכל שנות קיומי לא זכור לי שנתקלתי באייטם עם אדם כזה, שאומר את כל אשר על ליבו
ולא מתנצל (סליחה בנט אם שכחתי אותך).
בנוהג שבשיח הישראלי, אומר אדם הנחשב חכם משהו ומיד חוזר בו, מבהיר, מתנצל,
שולח שושנים ואוסף הקוצים שזרע.
ולפתע, הפרופסור, עומד על זכותו להביע את דעתו וקם מהאולפן בנונשלנטיות בלי לעפעף.
יש לפרופסור מה להפסיד. בחייו הוא עמד במלחמות פיטורין משני מוסדות אקדמיים (!).
ההתבטאות האחרונה לא תייצר לו את המוסד הבא שיחשוק בהרצאותיו, והוא בשלו,
מטיח העלבות ולא זע.
מעניין את הסבתא שלו מה יחשבו עליו והוא הולך עם זה עד הקצה. איך אמרה פעם מירי רגב? כפיים.
הוא חושב בקול רם בדיוק איך שהוא חושב בשקט ומנסח את זה איך שנראה לו.
אמנם אין חוק האוסר העלבת בני אדם בפומבי כך שחרצובות הפרופסור מרקדות חופשי ואין סותם,
אך בקרב העם הפרופסור נהנה מקונצנזוס שלילי, ללא עוררין. איש לא מסכים עם דבריו,
הטוקביסטים כולם מתלהטים נגדו, לא רק ההומואים או מנשקי המזוזות,
והוא ממשיך, רבונו של עולם, בדרכו. האומץ הזה מעורר השראה ומותיר שדודים
את כל מי שחושב משהו כלשהו ואץ להסביר את עצמו בתקשורת כדי שיחשבו שהוא סימפטי ומכיל.
מעשה בחצרוני מוביל אותי לשאלה אחת:
מתי שמעתם לאחרונה מישהו מהציבור הדתי שבאמת ובתמים אינו מאמין, למשל, בדרך הלהט"ב,
הגיורים הרפורמים וכדומה - שאומר בקול רם (ואפילו בלי לקלל) - שהוא נגד-נגד-נגד,
בלי לספור אף אחד ממטר, ולהעמיד את החברה הישראלית מול אמונותיו?
למעשה, את אותה השאלה אפשר להפנות לגרונות השמאל והימין הניחרים מהתנצלויות,
אז אולי אפשר בכל זאת, להרגיש בנח, בחברה טובה ומפוחדת כל כך.
חברה שאפילו להרגיז בכבוד אינה יודעת מפחד הטוקבקיסטים.
הפייסבוק שלי: