השרה רגב מתקנת עוול היסטורי

זה תסריט קבוע. השרה רגב רוצה לאסור תקצוב לתאטרון בחיפה שמעלה הצגה שמבוססת על מחזה של מחבל? זה סתימת פיות. שלילת תקציבים ממוסדות תרבות המעלים תכנים הקשורים ל"נכבה"? זה פאשיזם. כך מקהלת מגדל השן התל אביבית נוהגת בכל פעם שהשרה רגב מנסה לעשות את מה שצריך היה לעשות כבר מזמן.

במשך שנים, תקצבה מדינת ישראל את התרבות הישראלית על פי אמות מידה מסוימות כאשר סך תקציב התרבות עמד על כ- 900,000,000 שקלים.

בשורה התחתונה המציאות היא ששלושת התיאטראות הגדולים"הבימה", "בית ליסין" ו"הקאמרי" ניזונים מכספים המועברים ישירות ובאופן אוטומטי מזה שנים. וכשאני אומרת ניזונים אני מתכוונת לעוגה של כ-100,000,000 ₪.

דמיינו לעצמכם שמחר קם חגי לובר, מנהל התאטרון "אספקלריא" הדתי, ומקבל עשירית מזה. רק דמיינו כי לפי עמוס עוז, זהבה גלאון ורבקה מיכאלי, זה לא אמור לקרות.

דמיינו אלו הצגות יכולות היו לצאת מבית היוצר הזה? בתקציבים שכאלו אפשר להרים תפאורות ענק, להחזיק מבני עתק ולנהל סל תרבותי יהודי אמיתי, לנשים לחוד, לגברים, למעורב, לחרדים. מחזות זמר , מחזות של ש"י עגנון שחוץ מתלמידי תיכון כבר לא קוראים את פלאותיו ועוד פניני תרבות יהודית רבים.

כעת הפסיקו לחלום. זה לא קורה ולא קרה מעולם.

אז מה קרה בעצם עכשיו? על מה המהומה?

שני דברים קרו במקביל. הראשון, השרה רגב לא המציאה חוקים חדשים. למרות ששחקני מגדל השן מנסים ליצור מציאות כאילו כן ושולפים את ציפורניהם כלפי השרה ,מה שנקרא "חוק הנכבה", עבר בשנת 2009 והוא אומר בין היתר שתוטל סנקציה כלכלית על רשויות מקומיות, עמותות, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות חינוך ותיאטראות, שיפעלו לשלילת אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, יתמכו במאבק מזוין כנגדה ויפגעו בסמליה.

מאחר ומשרד האוצר אינו עוסק בתיאטרון העבירה השרה רגב את החלת החוק על משרד התרבות, שהוא כאמור המשרד המתקצב.

עוד אומרת השרה כי במקום להפעיל סנקציות לאחר מעשה, יפעל הדבר במהופך. מראש, תיאטרון או גוף תרבותי הפועל נגד המדינה לא יקבל תיקצובים.

השני, כפי שציינתי בראש, תיאטראות תל-אביבים חיים למעשה על חשבון המדינה. תוך אכילת העוגה, עם הקצפת והדובדבן. פתאום באה אישה, שרה ומנהיגה בישראל ואומרת "חברים יקרים, עד כה קיבלתם את העוגה כבר באופן אוטומטי מבלי לבחון בכל שנה את התנאים" והעבירה את אור הזרקורים לתושבי הפריפריה, אל צרכני התרבות היהודית מסורתיים ואפילו הדרוזים.

השרה הבינה כי ישנה אפליה איומה לאורך השנים בתקצוב התרבות לפיה רק מי שצופה במחזות "ככל העמים" מתוקצב ואלו אשר אינם יכולים ללכת למחזות חושפניים או פוגעניים מבחינה מינית ואפילו ציבור שומר השבת נותרים ללא מענה. התקצוב לא יהיה לפי בית תאטרון זה או אחר אלא לפי גודל קהל היעד.

אם נביט היטב במנגנון שיוצרת השרה נלמד כי אם יעשו התיאטראות התל-אביבים הצגות המותאמות לציבור שעד כה קופח, ימשיכו לקבל את אותו התקציב.

כאשר מעלים ב"הבימה" הצגה בשם "חברון", כולם כבר יכולים לדמיין שזו לא בדיוק הצגה על דוד המלך ואברהם אבינו אלא על חיילי צה"ל ועוולות "הכיבוש". אך על כך לא מתרעמים זועקי "סתימת הפיות".

יותר קל להם לצעוק "תיאטרון המתנחלים של אספקלריא מקבל תקצוב", דבר שאין לו קשר עם המציאות. ורק כדי לסבר את האוזן מדובר ב5% שנלקחו מתקציב התיאטראות הגדול, והוא מתחלק בין תיאטראות רבים בארץ .

אני מאמינה שגם פה נזכה לראות את האמרה "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" כמו תמיד.

הכותבת היא אמנית, סטנדפיסטית ובמאית. תושבת היישוב פסגות שבבנימין.