המדינה רועשת סביב סוגיית 'גיוס החרדים לצה"ל' או ל'שירות לאומי/אזרחי'. מדובר בויכוח אמיתי בעל מאפיינים חברתיים בעיקר, אך גם ערכיים, משני הצדדים. לצערי הויכוח מתנהל תחת שוט הבג"ץ שביטל את 'חוק טל' ו...גם את ה'הסדר' הותיק לישיבות הציוניות. לא זו בלבד שבג"צ מכתיב 'דד-ליין' (1 באוגוסט) ומציב אוליטימטום חוקתי, אלא שכל מה שעולה על דעת מפשר/מגשר יצירתי חייב לקחת בחשבון את 'השאלה האלקית': "יעבור/לא-יעבור בג"צ"? אי אפשר לנהל דיון, ולא חברה ולא מדינה ולא מלחמה כאשר בג"צ מטיל חיתתו על כל נושא ערכי, חברתי, ציבורי ולאומי. והכל בשם דת הזכויות והשוויון השנויה במחלוקת עמוקה. הלאה הבג"צ הנודניק!
מוקד הדיון העכשווי הוא בהשתלבות המיגזר החרדי בשירות צבאי או לאומי. מאימת הבג"צ, או מסיבות פוליטיות, כרכו בו סוגיות משיקות נוספות והכל נכרך בתכריך משותף, המקשה מאד להתקדם ולהיחלץ מן הסבך. למשל, סוגית האוכלוסיה הערבית, או השאלה הערכית-חברתית של 'פרייארים' ואי שוויון בנטל. וכן נושאים כלכליים כמו תעסוקת חרדים ואי ניצול כוחם במשק; עלות התמיכות בלומדי תורה; עלות גיוסם לצה"ל בתנאים מועדפים; עלות התארגנות שירות אזרחי לקליטת עשרות אלפי 'מגוייסים'; חמלה סכארינית על משפחות אברכים שבחרו לחיות מתחת ל'קו העוני' וכד'.
אתייחס בקצירת האומר לסוגיות נלוות אלו, בטרם אביע עמדה בסוגיא הראשית; שירות אזרחי חובה לערבים - אני נגד, ובצורה נחרצת! אינני מעוניין להשוותם לאוכלוסיה היהודית, לא בזכויות וממילא גם לא בחובות. אינני מחפש קירוב-חברתי עמם, גם לא עם נאמני המדינה, כתריס בפני התבוללות. אינני מעונין להעניק להם לגיטימציה חברתית בעקבות שירות לאומי מצידם. אכן, מי מהם שירצה להתנדב - יופנה לשירות אזרחי במיגזר הערבי. אפיק זה ראוי לעידוד, לקידום ולתמיכה. אבל... האם זה יעבור בג"צ?
מסיבה זו אני בעד שהמסלול הלא-צבאי יקרא 'שירות לאומי', ולא 'אזרחי' ומכפל סיבות: (א) להרחיק את הערבים מלהתנדב אליו. (ב) להפיח בקרבנו רוח לאומית שכה חסרה במחוזותינו. בסולם הערכים המושג 'שירות לאומי' נמצא כמה וכמה דרגות מעל 'השירות האזרחי'.
שוויון בנטל - זה בלוף עגול וזועק. איפה מחאת הפרייארים נגד 20% מכלל הגברים בשנתון שאינם מתגייסים, מעבר ל-13% החרדים? אמנם חלק מהם אינם מתאימים אך ללא ספק כמות המשתמטים החילוניים זהה לחרדים, ואולי יותר. דבר אחד ברור, ה'שוויון' הדורסני הפיל בינתיים לקרשים את 'ישיבות ההסדר', שהם מופת לשירות צבאי בצד שירות מקביל ב'חיל ה''. גורלם נתון עתה בחיק הבג"צ.
ובאשר להיבט המשקי - היקף התמיכה הממלכתית בלומדי תורה היא מדיניות קואליציונית ככל סעיפי התקציב. כריכתו בשירות צבאי/לאומי היא לגיטימית, אך אינו ענין לבג"צ. מאידך, אינני אוהב את 'הפטרונות' הגוררת למגרש התעסוקתי את מי שבוחר מרצון להישאר מתחת ל'קו העוני' כהשקפת עולם. זה לא יצלח!
כל מי שעיניו בראשו מבחין בתזוזה ניכרת לכיוון השתלבות חרדים בצה"ל ובמשק, כולל פריחת מכללות אקדמאיות חרדיות. החידוש איננו (רק) כמותי אלא אווירתי; פאות וזקנים הצמודים למדי זית (או כחולי חיל האויר) אינם עוד בושה ברחוב החרדי, ואדרבה - מקור גאוה ומושא לקנאה. ובעיקר, דומה עלי כי מתחילה להבשיל הכרה בקרב ראשי ישיבות ועסקני חינוך חרדים מסויימים כי יש מקום גם למסלולים חרדיים משלבי שירות מקוצר, כדוגמת ה'הסדר' הציודי. צריך שרק הראשון שבהם 'יצייץ' ומיד תבחינו בכל הניצבים מאחורי גבו.
אני בטוח כי בשיטת ה'גזר', ולא ה'מקל', ניתן לעודד ולתמרץ ולתגמל הקמת מוסדות תורה למיגזר החרדי שישלבו תוך-כדי שירות צבאי תומך לחימה, או שירות לאומי כמכבי-אש, מד"א, זק"א או מפעלי חסד ועמותות סוציאליות ציבוריות. 'גזר' תקציבי ועידוד תקשורתי וחברתי מאסיבי יביא לנהירה מאסיבית! רק רגע, האם זה יעבור בג"צ?
כל נסיון לכפות גיוס בחסות הבג"צ, המתובל ב'שנאת חרדים' (גם במחנה הציודי), יעודד קולות ל'מסירות נפש' כנגד 'גזירות הרומאים'. צפירת אזעקה כזו תבקע מן המחנה ה'ליטאי', תהדהד בחצרות חסידים ובת קולה ישמע ויועצם בחוצות ש"ס ואגפיה. ולהיפך, עידוד הקמת מוסדות בדרגות שילוב שונות, תתחיל בקרב עדות מזרחיות וחסידיות ותגיע גם לגרעין ה'ליטאי' הקשוח. אבל, האם זה יעבור בג"צ?
ותנאי גדול בדבר; חייבים לשייר את "יבנה וחכמיה", ולשייר קבוצה משמעותית פטורת-כל. אולי בשיטת ה'מאטשינג', בבחינת "אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" ותלמדו לישועת עם ישראל - אחד כנגד אחד. יששכר וזבולון!