דעה: שורש הבעיה ושורש הפיתרון

רק אם נאחז את השור בקרניו, נדבר ברצינות על כך שישראל הינה מדינה יהודית שמתנהלת באופן דמוקרטי, ולא מדינה יהודית ודמוקרטית על פי השמאל, נוכל באמת להתמודד מול השמאל, להשיב למצוקותיו האמיתיות, ולהחזיק בארץ ישראל

חדשות כיפה הרב מאיר גולדמינץ 16/03/15 09:28 כה באדר התשעה

דעה: שורש הבעיה ושורש הפיתרון
Shutterstock, צילום: Shutterstock

מאז מלחמת ששת הימים, ישנו ויכוח בעם ישראל כיצד לנהוג בחבלי מולדתנו ששוחררו מעול זרים במלחמת היש"ע.

ה"ימין" בישראל רצה להתיישב ולהחיל את ריבונות ישראל ביש"ע ובגולן, ולא למוסרה ביד זולתנו מן האומות, ככל עם השב לארצו ומחיל בה את ריבונותו, וה"שמאל" היה נכון ל"ויתורים כואבים" למען השלום.

במשך השנים הימין בנה ישובים ביש"ע, והשמאל ביצע את הסכמי אוסלו.

המציאות הוכיחה, שהסכמי אוסלו, לא רק שלא הביאו את השלום המיוחל, אלא רק הגבירו את הכאב, הטרור והשכול.

האם השמאל הודה בטעותו, והבין שהוויכוח שלו עם הימין נשאר בתאוריה בלבד, וכי למעשה דרך זו אינה מביאה את המטרה המיוחלת?

האם השמאל היה כנה דיו כדי לומר, שהוא מוכן לוויתורים כואבים למען השלום, אך אם הנסיגות אינן מביאות לשלום, אין טעם לסגת סתם?

התשובה הכואבת היא "לא!".

אמנם ישנם אנשים יחידים ש"התפכחו" ועברו מהשמאל לימין, אך השמאל בכללותו נשאר דבק בעמדתו, ודוגל כעת בנסיגה ביתר שאת וביתר עוז.

אם בעבר ראה השמאל בנסיגה מה"שטחים" מחיר הנדרש למען השלום, היום הם מעוניינים לסגת כמה שיותר, במנותק לחלוטין מהבאת השלום.

אם בעבר השמאל הציוני, שהיה מוכן לנסיגות למען השלום, דיבר על אוטונומיה לערבים, וראה במדינה פלסטינית מתכון לאסון לאומי, היום רבים מהשמאל דורשים הקמת מדינה פלסטינית כאילו הייתה זו שאיפתם ומטרתם שלהם, כביכול זהו האינטרס הישראלי.

ואם בעבר הנוסחה של השמאל היתה "שטחים תמורת שלום", היום הגישה היא "התנתקות חד צדדית", העיקר "להיפטר" מארץ ישראל.

האם הימין נשאר דבק בעמדתו בדבר ארץ ישראל השלמה?

לבושתנו, גם לשאלה זו התשובה היא "לא".

למרבה הפלא, הגם שהימין צדק בהערכותיו אודות הטרור שהנסיגות יביאו, בסופו של דבר, דווקא הימין מאמץ את מדיניות השמאל.

המדיניות הרישמית של נתניהו היא "שתי מדינות לשני עמים"- מדיניות שהוא מיישם בפועל במניעת כל פריצה התיישבותית מעבר לגבולות היישובים הקיימים, והרס המאחזים שמחוץ לגדרות.

אפילו החזון של נפתלי בנט מדבר על סיפוח שטחיC , וחיזוק ההתיישבות, תוך מתן אוטונומיה לערבים בשטחי A וB. ואנו שואלים בכאב: מה עם ארץ ישראל? האם הפכנו למזדהים עם הסכמי אוסלו? וכבר מנהמת כיונה זעקתו של הרב צבי יהודה זצ"ל "איפה חברון שלנו? איפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו? האם אנחנו שוכחים אותם?"

כדי להתמודד באומץ עם התמיהות הנ"ל, ראשית יש לרדת לשורש הדברים, ולהבין מדוע זה קורה. אח"כ בע"ה נוכל לתקן את סיבת הבעיה.

על פי הנראה בעיני, שני שורשים מהווים סיבה לתוצאה זו. האחד ביסודות הגדרת המדינה, והשני בא כתוצאה מהראשון, במגבלות התודעתיות המוטלות על היכולת המדינית ביש"ע.

בה' באייר תש"ח הקים עם ישראל מדינה יהודית בארץ ישראל. כך כתוב במגילת העצמאות, כך הכריז עליה בן גוריון, וכך ראו אותה כל עמי תבל.

אמנם בתוך המדינה היהודית הוכר שוויון זכויות גם לאחרים, והוחלט שלא תהיה אפלייה על רקע של דת , גזע ומין, אך היה ברור כי המדינה שייכת לעם היהודי, ואחרים יכולים לגור בה בשלום כאורחים השותפים לעם היהודי בהקמת ביתו הלאומי. (כמו שעם ישראל התנהג בגלות, בכל המדינות בהן גר.)

היה ברור, שתפקידה של מדינת ישראל הוא לדאוג לעם היהודי. לשם כך חוקק חוק השבות, הופקעו קרקעות מן הערבים לשם הקמת ישובים יהודים בלב האוכלוסיה הערבית, והתוכנית ליהוד הגליל והנגב נחשבה לציונות במיטבה.

כעבור ארבעים שנה, החל תהליך חוקתי, שהפך את הגדרתה של מדינת ישראל מ"מדינה יהודית" ל"מדינה יהודית דמוקרטית". התהליך החל בחוקי יסוד תמימים למראה, והפך עם הזמן ל"מפלצת", כך שכל דבר במדינתנו המעדיף יהודי על פני גוי, נחשב מיד לגזענות.

באופן עקרוני, המושג "דמוקרטי" במובנו הטהור של "שלטון העם", אינו סותר את המושג יהודי. אין שום מניעה שעם ישראל יקים לו מדינה שתתנהל באופן דמוקרטי, אשר השלטון יקבע בה על פי הצבעת הרוב. הבעיה היא, שאת המושג "דמוקרטי" מסביר השמאל, על פי השקפת עולם שאין הבדל בין יהודי לגוי. לדידם, מהותה של הדמוקרטיה היא ביטול ההבדלים בין עמים, וממילא כל מי שנוקט שמדינת ישראל שייכת לעם היהודי, לשיטתם הוא מחוץ לגבולות ה"דמוקרטיה".

כבר אי אפשר להקים ישובים יהודים, אסור על פי חוק להעסיק רק יהודים, הרצון ליהד את ירושלים מוקע כקיצוני ואנטי דמוקרטי, וכשנפתח מוקד עבודה עברית (מה שהיה פעם אחד מסמלי הציונות), הוגש כתב אישום כנגד מפעיליו בגין הסתה לגזענות.

הסבר זה למושג "דמוקרטי" אינו סותר רק את היהדות. הוא סותר את היכולת של כל עם בעולם להקים לעצמו מדינת לאום. כי אם אין אפשרות למדינה להעדיף את בני עמה על פני זרים, הרי שאין לה יכולת להתקיים כמדינתו של העם לה היא שייכת.

השורש הזה, מוביל לשורש נוסף, והוא היעדר יכולת תודעתית לשלוט ביהודה ושומרון, בלי לתת לערבים אזרחות וזכות בחירה לכנסת. התוצאה היא, אובססיה לסגת מיו"ש. כי אם נספח את יו"ש ונתן לערבים אזרחות, הרי שמדינת ישראל כבר לא תהיה מדינה יהודית, אלא תתקרב להיות מדינה דו לאומית, ואם לא ניתן להם אזרחות, הרי שהמדינה תהיה לא דמוקרטית.

כאמור,

לצערנו, גם הימין וגם השמאל אימצו את הנחות היסוד הנ"ל, והם כבולים בהן למצוא פיתרון שאינו סותר אף אחת מההנחות שבצמד "יהודי דמוקרטי".

השמאל, שלעיתים קורא לעצמו "המחנה הדמוקרטי", הכריע בצורה חד משמעית שהדמוקרטיה כפי הפירוש שהוא נותן לה, עדיפה על פני המושג יהודי. הוא מיישם מדיניות זו בכל מוקד כח שיש בידו (במיוחד בבתי המשפט), ונלחם בכל כוחו, שכל זכות הניתנת ללאום היהודי, תינתן גם ללאומים אחרים, וכל גוי שיגור בתחומי מדינת ישראל (או בשטח שיסופח לה), יזכה באזרחות.

לכן הוא נלחם נגד האחיזה ביו"ש בכל כוחו. הזיק שעוד נותר לראייתו את מדינת ישראל כמדינה יהודית, גורם לו להתנגד לכל סיפוח של שטח נוסף, שעל פי דעתו ידרוש ממנו לתת אזרחות ישראלית לתושבים שם.

לצערנו, גם הימין אימץ את השקפת העולם הנ"ל. ראשי הימין עומדים בתוקף על שוויון זכויות לערבים. הם מיישמים מדיניות של "העדפה מתקנת", וחוששים מלפעול לשמירת החוק במגזר הערבי, שמא יואשמו בגזענות.

הסיבה שבנט מדבר רק על סיפוח שטחי C, היא כי הוא שבוי בתודעה, שאי אפשר לספח את השטח, בלי לתת אזרחות לערבים שגרים שם, ובשטחי C גרים יחסית "מעט" ערבים. מטעם זה בדיוק הוא אינו מעוניין לספח את שטחי A ו-B. הוא מבין שתוספת של מיליון וחצי או שני מיליון ערבים לאזרחי המדינה זו סכנה לקיומה של המדינה כמדינה יהודית, ולכן הוא מוותר על שטחי A ו-B כדי שלא יזדקק לעשות זאת.

אפילו אורי אריאל, שבמצע מפלגתו - תקומה, ישנו חזון של ריבונות ישראל מהים ועד הירדן, נכתב שהערבים יקבלו אזרחות ישראלית. חלום הארץ של אורי אריאל, משמש כחלום בלהות של רבים וטובים הרוצים מדינה יהודית.

רק אם נאחז את השור בקרניו, נדבר ברצינות שמדינת ישראל איננה מדינה יהודית דמוקרטית (על פי פרשנות השמאל), אלא מדינה יהודית שמתנהלת באופן דמוקרטי, (או מדינה דמוקרטית ליהודים), נוכל באמת להתמודד מול השמאל, להשיב למצוקותיו האמיתיות, ולהחזיק בארץ ישראל.

כדי לתת פיתרון מעשי לבעיית ערביי יו"ש, צריך דיון נפרד. אך ברור, שרק מי שאינו שבוי בתודעה ה"יהודית- דמוקרטית" (על פי הפרשנות שהשמאל נתן למושג הנ"ל), רק מי שמבין שמדינת ישראל היא קודם כל מדינה יהודית, רק מי שמוכן לומר בפה מלא שיהדותה של המדינה קודמת לכל ערך אחר, רק מי שאינו חושש מלחלוק על הנחות היסוד של השמאל, גם אם יחשדו בו שהוא "גזען", יכול גם לתת מענה אמיתי שיביא אחיזה ביו"ש.

הכותב משמש כר"מ בישיבות שבי שומרון וחוות גלעד

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן