נדמה שביומיים האחרונים אי שלא לראות על הפידים של המשתמשים הדתיים ברשתות החברתיות את הסרטון שמציג את השבת סוויצ', סוויצ' פלא שמאפשר שימוש בחשמל בשבת. הסוויצ' נמצא בשלב של גיוס ממון על בסיס אתרי מימון המונים וכבר גייס מעל לחצי הסכום הנצרך. אתר כיפה הציף את הנושא בצורה מעולה בכתבה שהוא פרסם על כך ומאז השאר היסטוריה. אין אני מתכוון להתייחס כלל וכלל למישור ההלכתי של הענין, לדבר זה הגיב הרב רוזן ראש מכון צומת כבר לפני. אני רוצה להתייחס לכך מהכיוון המחשבתי לרעיון הכנסת השבת לעולו של הסוויץ'.
אחד מגדולי ההוגים של יהדות ארצות הברית אברהם יהושע השל, פרסם ספרון קטן שעדין זוכה לעדנה בשם השבת. בספרון זה השל מציג את השבת כאלטרנטיבה מוחלטת לימות החול. השל, מחלק את העולם שלנו לכמה מימדים, בהם מימד המרחב ומימד הזמן. השל טוען (בצדק רב) שאנו במהלך חיינו נמצאים בשעבוד למימד המרחב. במימד המרחב נמצאים החפצים, הדברים בהם אנו משתמשים. מימד המרחב אף כולל את האדמה עליה אנו יושבים. כל הגשמיות, הקיום המעשי, הוא חלק ממימד המרחב.
כל מי שיסתכל על עצמו בצורה מפוכחת יגלה עד כמה הוא אכן משעובד למימד המרחב, אנו מחזיקים פלאפון אותו אנו בודקים תדיר, גולשים באינטרנט באמצעות מכשירים, מכינים אוכל באמצעות מכשירים ועוד. נסו לדמיין עולם בו אין מכשירים, קשה מאוד לדמיין דבר כזה, כמעט בלתי אפשרי, אפילו השאלה ההיפותטית "מה היית לוקח איתך לאי בודד?", מניחה שבלתי הגיוני לשלוח אדם לאי בודד ללא איזה שהוא חפץ בידו.
זוהי מחלה של העולם המערבי כולו, כולנו מכירים את התנועה שניסתה לייסד אחותו של מארק צוקברג מייסד פייסבוק- יום לא אינטרנט, יום ללא שעבוד לחפץ שכבר הפך להיות עולם שלם.
אנו משעובדים לא רק לחפצים, אלא למרחב עצמו, אנו נלחמים על האדמה, כובשים אותה ברגלינו, עובדים אותה, בונים עליה. המחאה החברתית פרצה כי מאוד קשה בארץ לקנות פיסת אדמה לגור עליה, זוהי המצוקה הכלכלית הגדולה ביותר, אדם ללא מרחב הוא הומלס, צריך לעזור לו, אי אפשר לדמיין אדם ללא מרחב, אי אפשר לדמיין עם ללא מרחב- עם ללא מרחב הוא עם בגלות, המרחב הוא הבית.
יש יום אחד בשבוע בו אנו מצווים לשבות מן המרחב, מן השימוש בחפצים, מן ההליכה החופשית במרחב. יום שבו אפילו אין לדבר על ההשלכות של עולם המרחב, יום בו האדם לא נדרש וצריך להיות בעל בית על אדמתו, יום זה הוא שבת, שבת שהנה ארמון שבזמן. השבת הנה זמן מיוחד שהוא מעין עולם הבא, חזרה לגן עדן לפני החטא, גן העדן בו לא היו חפצים, רק האדם לבדו אל מול האלוקים ללא כל מחיצה. הזמן הוא הגורם ממנו האדם מפחד, האדם לא יודע ולא יכול לשלוט בזמן, התורה התחילה במילה המסמלת זמן לא סתם, הזמן יש בו מימד אלוקי. האקט האחרון של הבריאה היה יצירת יום בו האדם והעולם יכולים לחוות מימד זה במלואו.
השבת הנה ארמון שבזמן, יום בו לא חשוב מהו המצב הכלכלי שלך, מה יש לך ומה אין לך, כיוון שמצד הרעיון העקרוני אותה מייצגת השבת, החפצים לא אמורים להיות בה פקטור כלל. כמובן, אין הכוונה שבשבת אין חפצים כלל, אלא בשבת אנו אמורים להשתחרר מהשעבוד לחפצים אלו, הרבה פעמים שחרור משעבוד נעשה על ידי שביתה גם מדברים שנראים כמותרים (עובדין דחול), כיון שרק מראית העין של השימוש בחפץ מראה את עומק השיעבוד.
השבת סוויצ' מכניס את השבת לחפץ. אני לא יודע מה יקרה בסוף עם הסוויצ' הזה, אם הוא יתקבל או לא. מהמתקפה שהרב רוזן תוקף אותו יש לי יסוד להניח שבארץ ליזם לא יהיה קל למכור אותו. בנוגע לארצות הברית הסיפור קצת שונה, אני לא אתפלא אם יהיו בתים רבים שכן יתקינו סוויץ' כזה. התרבות המערבית היא תרבות של מרחב, תרבות שקשה מאוד לדמיין אפילו יום אחד ללא שימוש חופשי בחשמל. יש לי תחושה שבלב המערב הדברים כן יתקבלו ואז אכן יהיה מענין לראות מה יקרה בארץ.
אבל בין אם דבר כזה יתקבל הלכתית או לא, אנחנו צריכים לשים לב לא להכניס את השבת שלנו לסוויץ', לא להכניס את השבת לעולם המרחב. הנקודה של שבת היא אלטרנטיבה לשעבוד למרחב ודבקות ברוח שמגולמת בזמן הפועם בקצב גאולי משלו.