נמצאים אנו בסיומה של מערכת בחירות מטלטלת, להלן מספר תובנות מן הימים שאחרי:
א. ראשית, הדבר הגדול ביותר שקרה כאן הוא זקיפת הקומה הלאומית. השאלה שהוטלה על כף המאזנים היתה - לאן מועדות פניה של מדינת ישראל? האם לדרך של וויתורים לאומיים או לדרך של עמידה איתנה. הושקעו מאמצים כבירים, מבית ומחוץ, על מנת לשנות את הדרך בה מדינתנו צועדת בשנים האחרונות, ולשמחתנו, מאמצים אלו גרמו דווקא לתגובת נגד ולהתעוררות לאומית. עלינו לשמוח על כך, ולהודות לקב"ה.
התגלה כי עם ישראל ברובו עדיין לא מיואש, עם ישראל בריא וזקוף ומאמין בצדקת דרכו. קיבלנו עוד הוכחה לכך שהאופטימיות והאמונה הגדולה שלנו אינה מנותקת מהמציאות. מתחת למעטה האדישות והייאוש הנפש הישראלית עדיין הומיה, וברגעי מלחמה, משבר או הכרעה נפתחים החרכים, והאור הגנוז מציץ ומתפרץ דרכם.
ב. היחלשותה של מפלגת הבית היהודי מצערת במיוחד, מדובר באנשי ציבור מסורים ובעלי כוונות להטיב, הראויים להערכה ולהכרת תודה.
זה לא סוד שבקדנציה האחרונה פנתה המפלגה לכיוון מאוד ברור של "ציונות מסורתית", והדבר התבטא במצע, במסרים, בהרכב המפלגה ובהתנהלותה. לעניות דעתי, זהו הדבר שגרם להיחלשותה. ביום פקודה, מצביעים רבים פנו לבחירה במפלגה ציונית מסורתית אחרת, שהרי יש צורך וממילא אין הבדל גדול. גם רבים מאלו המחפשים מפלגה ציונית דתית מובהקת התאכזבו, ופנו לבחירה במפלגות אחרות.
הבית היהודי זכתה בבחירות הקודמות לאמון המחנה הדתי לאומי, ובמקום לדבר אל לב הקונצנזוס פנתה לדרך ליברלית, החל מהתמיכה במועמדות הרב סתיו לרבנות הראשית, המשך לרפורמות בשרותי הדת וכלה במיזם 929 הפרובוקטיבי. הבוחר השמרני חש שאין הקשבה לקולו, וכי מנסים להדיר את רגליו מהמפלגה, מה שהוביל לפרישת חה"כ שטבון ולהקמת "יחד". רבים מהמאוכזבים החליטו בכל זאת לבחור בבית היהודי, אך זאת עקב חוסר באלטרנטיבה ראויה.
נראה, כי המצב החדש קורא לנו כציבור לשאול את עצמנו - מהו המכנה המשותף המאחד אותנו? האם זו הזהות "הציונית מסורתית" או שמא עלינו להבליט את הייחודיות שלנו, את תורתנו הגדולה והלכותיה, בצורה נעימה ומוסברת? והאם אנו מוכנים לשלם את המחיר של טשטוש זהותנו וייחודנו על מנת לזכות בשלטון?
בסקר מדד הדמוקרטיה 2013, 28.7% מהנשאלים היהודים הגדירו את עצמם כ"שייכים לציבור הציוני־דתי במידה רבה או במידה רבה מאוד", בתוכם גם חרדים וחילונים.
אני מאמין כי אפשר להתאחד סביב זהות ציונית דתית גדולה ומרוממת, ציונות דתית אמונית אשר תצליח לסלול את הדרך לליבותיו של ציבור גדול יותר, ולייצר הזדהות רחבה, ואני מקווה שהבית היהודי תצליח בכך.
ג. האם קולות "יחד" התבזבזו? לדעתי התשובה היא - לא. הרב קוק כתב כי רעיונות גדולים ראויים להישמע מצד עצמם, גם אם הדבר לא יתבטא באופן מעשי. אנו רגילים למדוד הצלחות וכשלונות על פי התוצאות בשטח, אבל לפעמים המדד הוא שונה. אל לנו לזנוח את הרעיונות הגדולים ואת השאיפות הנעלות רק בגין העובדה שהם לא יקבלו רייטינג או מנדטים. להצבת השאיפות הנעלות כאידיאל יש השפעה עצומה הן על ההווה והן על העתיד.
מפלגת יחד הציבה אמירה מאוד חשובה, שיש ציבור לא מבוטל של "דתיים לאומיים" ושל "חרדים", הדוגל בדרך של לאומיות יהודית, מבלי להתפשר על ערכי התורה, ומבלי לוותר על השפעת ההלכה על חוקי המדינה. חלק מאנשי יחד הניפו גם דגל של ציונות אמונית המתאחדת עם תורה גדולה.
בעקבות הקמת "יחד" החלו חברי הבית היהודי לשים לב לקולם של כלל שולחיהם, המסרים לפתע החלו להשתנות, ובעתיד אולי גם תשתנה המדיניות. התחייבויות לשמירה על הסטטוס קוו החלו להישמע מהמפלגות השונות, מה שלא היה מתחולל לולא הקמת "יחד".
החזון של "יחד" לא התממש באופן מוצלח, אך הדגל הרעיוני הונף, והוא ימשיך להתנוסס ולהשפיע את השפעתו.
נקווה, שמתוך המחלוקות הכואבות ומתוך הבירורים החשובים, נצליח להתאחד ולרומם את רוח החברה הישראלית כולה.
הכותב מלמד בישיבת 'איילת השחר' באילת