הסיפור הבא הינו פרי דמיון הכותב וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט
היה הייתה ילדה בשם גיטל, גיטל הייתה נערה חרדית השומרת באדיקות על מסורת אבותיה ומקפידה על כל קלה וחמורה בהלכה, כמו כולם רצתה גיטל להקים בית ולהיות אמא, אך לגיטל שלנו היו סטנדרטים מאוד גבוהים, גיטל סירבה להתפשר והתעקשה להקים בית זהה לאמונה ולאופי החרדי עליו היא שמרה באדיקות. והנה עברו השנים וגיטל כבר נהייתה רווקה זקנה ומבוגרת ועדיין לא הצליחה להקים בית, חלום האימהות לילד משלה הלך ונמוג, עד אשר היא פגשה בחור בשם ציון, יהודי צעיר ונמרץ אך חוזר בשאלה, בחור שמרד במסורת אבותיו ובחר בחיים חילוניים.
גיטל שלנו התנגדה לשידוך עם אותו "חילוייני", אך לא הייתה לה ברירה. ציון הקים איתה יחד בית, והנה גיטל שלנו עמדה ללדת, לאחר מאבקים ממושכים בינהם, בהם גיטל סירבה בכלל לתקשר עם ציון האבא של הילד אותו היא עמדה ללדת, נולד הילד בשם ישראל כאשר עתידו לוט בערפל.
ישראל שלנו נולד כילד עם הרבה בעיות, ההריון היה קשה (כמו כל הריון), ועל הלידה בכלל אין על מה לדבר, מלאה בדם וכאבים, גיטל שלנו חלמה שהוא יולד כמבוגר יפה, חרדי אדוק שיודע את כל הש"ס בעל פה, אך המציאות הביאה לגיטל תינוק מלוכלך מלא בדם, שצריך לגדלו מאפס (כמו כל תינוק). אך לגיטל זה לא התאים, היא נכנסה "לדיכאון לאחר לידה" והחליטה לשפוך את המים מהאמבטיה יחד עם התינוק, גיטל זנחה את התינוק שלה שלא היה כמו שהיא תמיד חלמה מהסרטים של דיסניחרייד בהם היא צפתה בשטייטל של פולין, גיטל נטשה את ישראל, סירבה לחגוג ביום הולדתו ואף אמרה תחנון ביום זה.
ישראל הקטן שלנו, נשאר בודד ומלוכלך רק עם אביו החילוני שונא הדת, אשר רק הגביר את שנאתו לאחר ששותפתו להקמת הבית סירבה לגדל איתו יחד את התינוק, ולעזור בגידולו בשנים הכי קשות, כבר היה אפשר לחשוב שישראל הקטן ייאלץ לגדול בלי קשר לתורת ישראל יחד עם אביו ציון שונא הדת, והנה הבית וישראל ייהפכו לחילונים אפיקורסים, אבל...
המזל היה שלגיטל הייתה קרובת משפחה צעירה בשם ירושלים. ירושלים לא הייתה כמו גיטל, היא הייתה, לא נעים לומר, דתיה לאומית, "מזרוחניקית" כמו שהעליבו וסנטו בה אחיה החרדים המבוגרים. ירושלים הייתה שונה בנוף החרדי הישן, היא האמינה בדברים מוזרים, היא האמינה בקודש ובחול, היא האמינה בעמל ובעבודה ושאם אנחנו רוצים ילד לתפארת זה לא קורה בנס, אלא בעבודה קשה, ושלא כמו שאר משפחתה היא לא שכחה מה האידאל, ואיך הקב"ה רצה שנקים בית של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
היא אמנם פחדה מלהשתתף עם ציון החילוני בגידולו של ישראל הקטן אך אין ברירה, כנראה שרבש"ע רוצה משפחה של חילוני ודתייה, אלה החיים וכל הריון מלווה בקשיים וכאבים, ולידה כמו כל לידה מלאה בדם, צעקות, בכי וקשיים ושלא לדבר על הטומאה (צירוף מקרים אבל בדיוק בפרשת השבוע האחרונה תזריע קראנו שעם כל לידה יש הרבה דם וטומאה).
והנה ישראל הקטן שלנו גדל בבית מעניין עם הרבה שיתופי פעולה, ירושלים שלא כמו גיטל לא חיפשה מה רע בציון ובכל דקה רבה איתו, אלא בלעה את הרוק וניסתה ליצור איתו זוגיות כמה שיותר נאמנת לתורת ישראל, אמנם היו הרבה חילוקי דעות ומריבות אבל דווקא עם ירושלים לציון היה גם מעט במשותף, והוא אפילו אימץ הרבה דברים מהעולם של ירושלים, וככה ישראל שלנו גדל בבית עם חילוני ודתיה לאומית, השנים עוברות וישראל אימץ לעצמו זהות משותפת משני הוריו מגדליו.
לירושלים היה מאוד קשה, לא רק שהיה עליה להיאבק עם ציון (בדרכי נעם כמובן) ולנסות לחיות איתו בזוגיות משותפת, הכל בכדי שישראל לא ייאלץ לגדול רק עם העולם החילוני, שונא הדת אלא גם עם המסורת ותורת ישראל. על ירושלים המיזרוחניקית נערמו קשיים רבים מצד גיטל, אשר לא רק שנטשה את ישראל התינוק וסירבה להשתתף בחינוכו ולעזור לו לגדול, היא הוסיפה חטא על פשע והייתה מעליבה את ירושלים, שהיא פחות דתיה בכך שהיא בחרה לקחת אחריות על המצב ולעזור בחינוכו של ישראל, למרות שלברוח ולהתנתק זה הכי קל.
השנים עברו וכמו בכל בית האמא נותנת את הטון החינוכי, ולכן בשלב מסויים ישראל מאוד התחבר לעולמה של ירושלים, וכבר נראה שהוא בחר לו דרך לחיים דרך שהיא יותר ירושלים ופחות ציון, דרך לפי תורת ישראל, אך ציון האבא ראה זאת ונבהל, אז הוא שינה את כללי המשחק ובגד בירושלים, הוא בחר ליצור שיתופי פעולה עם בנות אחרות בשם רפורמה ואמריקה, והנה חינוכו של ישראל לתורה התחיל להיעלם, וישראל התחיל ללכת נגד התורה ונגד אמו ירושלים.
ירושלים הייתה צעירה, תמימה וחלשה לא היה לה יכולת לעמוד מול הכוחות העצומים של שותפותיו של ציון, נואשה היא ניסתה לבקשה מגיטל שתפסיק לצפות מהצד ותתחיל להשתתף ולעזור בחינוך של ישראל, אך לא! גיטל סירבה לפעול בשכל ישר, היא הייתה ועדיין חולה במחלה של "דיכאון לאחר לידה", התינוק המלוכלך הזה ומלא הדם דחה אותה, היא סירבה לעזור לו. ירושלים לא התייאשה היא התעקשה ונשארה בבית יחד עם שותפותיו של ציון כדי לנסות ולעזור כמה שיותר לישראל, ירושלים האמינה שעוד תצא בת קול ותצפצף בראש ההרים, כי "כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו", וירושלים בלעה את הרוק וניסתה לעשות כמה שיותר.
אז מה הפלא שהיום ישראל כבר לא ילד אלא מבוגר בן 70. דרך אגב, היומולדת שלו ביום חמישי הקרוב ה' באייר התשע"ח. ידוע שיום חמישי זה ד' באייר אבל מאמציה של ירושלים כן נשאו פרי, ואם תסלח לי גיטל אז הרבה פירות, מדינה שמזיזה את יום ההולדת שלה כדי שלא יווצר חילול שבת, זה הטיעון הכי חזק שיש קודש במדינת ישראל.
טוב, אולי הסיפור לא ממש פרי הדמיון שלי. אני מאמין שכולם מבינים מהו הנמשל. ואלייך גיטל - החברה החרדית - ננסה לומר, לא הגיע הזמן לתקן את המעוות? 70 שנה שהחברה החרדית מסרבת לעזור ולפעול במדינת ישראל, סיעתא דשמיא עצומה זה שבכלל נשאר קודש במדינה הנהדרת שלנו, ואם נסתכל במבט נכון יש הרבה קודש במדינה.
נכון שיש עוד דרך ארוכה עד שנגיע אל "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אבל מה? זה יקרה בנס? למה שהמדינה פתאום בבום תהיה מושלמת? קראנו בפרשת השבוע האחרונה (כן תתפלאו אבל גם אצלנו "המזרוחניקים" קוראים בתורה בשבת) שעם כל לידה יש דם טומאה, למה בלידה של מדינה זה לא יהיה?
בבקשה אחינו החרדים בואו ועזרו לנו, הפסיקו לשבת ולצפות מהצד. לא הגיע הזמן להפסיק להיות ניצבים בסיפור האלוקי? צאו כבר מ"הדיכאון לאחר הלידה", התבוננו על מדינת ישראל היפיפייה שלנו, תראו איך היא גדלה. יש לה - לנו - עוד הרבה לעבור, אבל אם אתם לא תבואו לעזור לנו לגדל אותה יהיה לנו הרבה יותר קשה. אחינו החרדים, יש לכם כוחות עצומים, בואו וחברו אלינו, הבה נאחד כוחות ונכונן כאן "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".