המערכת הפוליטית סערה השבוע בעקבות הצהרת רה"מ על החוק הפולני, וזעקות שבר נשמעו – "הכיצד נוטל לעצמו ראש הממשלה סמכות של היסטוריונים?" שר החינוך הרים את הכפפה והציג מתווה לפתרון המשבר – יוקם צוות ובו יוגדר באופן ברור: בסוגיות ההיסטוריות יעסקו אך ורק היסטוריונים הבקיאים ומומחים בתחום ואילו בסוגיות הדיפלומטיות יעסקו הפוליטיקאים והמדינאים.
ובכן, אני בעד! אני אפילו בעד "לגייר" את מה שנוגע לחוק הפולני גם ל"חוק יהודי". כי בתחום היהודי לא רק ראש הממשלה אלא גם שר החינוך ורבים אחרים, ובראשם בג"ץ, לא נוהגים לצערנו לעשות הפרדה בין נושאים הלכתיים – מקצועיים נטו לבין נושאים פוליטיים או משפטיים.
בוועדת סל התרופות לא חברים פוליטיקאים אלא בעיקר רופאים, על תכניות צבאיות אמונים גורמי הצבא, וכולנו מכירים את מושג ה"חופש האקדמי". משום מה, ההפרדה הזו שקיימת בשאר הנושאים המקצועיים נעלמת כשמגיעים לתחום היהודי-הלכתי.
אם לדידו של ראש הממשלה, שר לשעבר הוא זה שאמור לקבוע כיצד יראה הגיור במדינת ישראל (דו"ח ניסים), מהם הקריטריונים לדייני הגיור ובאיזה מידה צריך להקל או להחמיר - אז יש לנו פה טעות שורשית כאילו הגיור הוא נושא לאומי-חברתי ולא הלכתי-רוחני, והרבנות הראשית ודעת התורה, איתה צריך איכשהו "להסתדר" ו"להגיע לפשרה" כדי שלא תפריע...
כך גם בסוגיית הכותל. פה כבר לכולי עלמא מדובר במקום קדוש, אבל זה הרי גם מקום כל כך ישראלי. אז מותר לנו להחליט איך להתפלל שם ואפילו לתת רחבה מיוחדת למי שרוצה להתנהג ולהתפלל כראות עיניו. זה אולי נוגד את המסורת וההלכה? בסדר, מה זה ביחס לפוליטיקה ויחסי חוץ, יותר חשוב להרגיע את הרפורמים. אגב, פה באופן מפתיע, גם שר החינוך חושב שצריך לתת ייצוג לכל "הזרמים ביהדות". ומה עם לשאול את עמדת הרבנות הראשית האחראית על המקום? כנראה שזה לא חשוב כמו החוק הפולני...
ועוד לא דיברנו על בג"ץ. תקצר היריעה מלפרט, אבל שם כמובן הכל שפיט. הכל, ובעיקר נושאים הלכתיים שהרבנות ובתי הדין הרבניים אמורים להחליט עליהם: מגיור והפרדה דרך נישואין, גירושין וכשרות ועד מה מותר ומה אסור לרב להגיד ולפסוק.
אז בואו נשים את זה על השולחן, היהדות זה עסק רציני ומהותי, לא פחות מפולין ומהיסטוריה. הסמכות והאמירה בענייני ההלכה והיהדות היא לא של הפוליטיקאים או השופטים אלא של אנשי התורה ובראשם הרבנות הראשית לישראל האחראית על היהדות במדינה. הגיע הזמן להפריד באופן ברור בין נושא הלכתי-תורני לבין שאר התחומים. התורה והרבנים לא "מפריעים לפתור את הבעיה", הם מביעים את עמדת האמת והנצח של היהדות. כן, זו שהביאנו עד הלום.
והבהרה קטנה לסיום. לפעמים מנסים ליצור מצג שווא כאילו אין דבר כזה "עמדת היהדות" שהרי יש גם רבנים שאומרים אחרת. אז ממש לא. יש גוף מרכזי ורשמי במדינה שמנהל ומכריע בסוגיות היהדות הציבוריות במדינה ורוב רבני ישראל הולכים בעקבותיו, שמו בישראל - הרבנות הראשית.
בדיוק בשביל זה יתקבצו בשבוע הבא מאות מרבני ודייני ישראל בירושלים בכנס גדול שכותרתו "חיזוק סמכותה של הרבנות הראשית בנושאי היהדות במדינה", שם יביעו את האמירה הפשוטה: בהיסטוריה יכריעו ההיסטוריונים, ביהדות ובהלכה – הרבנות והרבנים.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "חותם"