איך נוודא שהחובה ההלכתית להתלונן על תקיפה מינית לא תהפוך לחרב פיפיות?

הרב אילעאי עופרן מברך על הפסיקה ההלכתית של מכון פוע"ה, בדבר החובה להתלונן על אלימות מינית שעשויה לתת רוח גבית למאבק בה. עם זאת, "כדי שהפסק החשוב הזה לא יהפוך לכלי בידי משתיקי הנפגעים" הוא מונה 9 דברים שחשוב שכולנו נכיר

הרב אילעאי עופרן
יז בטבת התשעז
,
15 בינואר, 2017 16:38
באדיבות המצולם

באדיבות המצולםצילום: באדיבות המצולם

היום פורסם מאמר הלכתי הקובע כי מותר ואף חובה, להתלונן במשטרה כנגד פגיעות מיניות. פסק שכזה, "מניח על השולחן" את סוגיית האלימות המינית בכל חומרתה, ועשוי לתת רוח גבית למאבק בה, ועל כך נאה לשבח. 

עם זאת, באופן פרדוקסלי, פסק שכזה עלול לשמש כ"חרב פיפיות", ובמקום לחזק את הנפגעים והחברה במאבק בתוקפים, לשמש כלי להשתקת הנפגעים והנפגעות. שהרי, אם מותר ואפילו חובה להתלונן במשטרה, אז התמונה נראית פשוטה - "או שתתלוננו, או שתשתקו". ואם נפגעתם ולא התלוננתם - אתם אלו שלא בסדר (שהרי חובה להתלונן).

בכדי שהפסק החשוב הזה לא יהפוך לכלי בידי משתיקי הנפגעים, חשוב להסביר מדוע רבים מהם בוחרים שלא להתלונן במשטרה, ולמה זה לא דומה בשום דרך לעבירות פליליות אחרות.

א. פגיעות מיניות מתרחשות בד"כ בחדר סגור. אין עדים, אין תיעוד. "מילה" נגד "מילה". הצורך המשפטי בראיות, הופך לקשה ביותר. 

ב. נפגעים רבים מצליחים להגיע ולהתלונן רק שנים רבות לאחר הפגיעה. גם כאשר אין התיישנות, העדויות אמינות פחות ממרחק השנים.

ג. חלק מנפגעי האלימות המינית סובלים מטבע הדברים מתסמונת פוסט טראומטית. חלק מתסמיני ההפרעה הזו קשורים בקושי לארגן את פרטי האירוע, לסדרם על ציר זמן ולתארם באופן קוהרנטי. במילים אחרות - הנפגע, שהוא בדרך כלל העד היחיד, הוא הרבה פעמים עד "גרוע". 

ד. חקירה פלילית במשטרה ובבית משפט היא חוויה לא פשוטה. היא מחייה את הטראומה שוב, גם כשהיא נעשית בעדינות הראויה. אך טבעי הוא שנפגעים רבים לא ירצו לעבור אותה.

ה. ההליך הפלילי בישראל ארוך ומתיש. נפגעים רבים רוצים "להמשיך הלאה" וחוששים שכניסה להליך כה ארוך ומעייף תקשה עליהם לעשות זאת. 

ו. נפגעים רבים אינם רוצים שהפוגע ייענש, אלא בעיקר שיקח אחריות ויתנצל בפניהם. ההליך הפלילי לא מספק להם את זה בדרך כלל. (תשאלו את הנשים שנאנסו ע"י קצב...)

ז. הפוגע הוא בדרך כלל דמות מוכרת מעולמו של הנפגע - שכן, קרוב משפחה או חבר. נפגעים רבים "מרחמים" על הפוגע, או לפחות על משפחתו. אמר לי פעם אדם שנפגע ע"י הדוד שלו - "אם הוא ילך לכלא, לבני הדודים שלי לא יהיה מה לאכול. אני לא רוצה לעשות להם את זה".

ח. החויה המרכזית של נפגעי אלימות מינית היא אבדן השליטה - על הגוף ועל החיים. ההליך הטיפולי מנסה בדרך כלל להשיב לנפגע את השליטה על חייו. פנייה למשטרה היא שוב נטילה של השליטה. מרגע שהתלוננת - הכדור בידי המשטרה או הפרקליטות.

ט. תמיד ייתכן שבגלל הקושי הראייתי, לא יוגש כתב אישום או שהתביעה לא תצליח להוכיח את אשמת הנאשם. זה כמובן לא אומר שלא הייתה פגיעה, אך כעת לנפגע יש "אישור" שהוא זכאי. נפגעים רבים חוששים מתרחיש זה יותר מכל. 

בקיצור - המשטרה ורשויות החוק מספקות סעד חשוב לנפגעים, אך הוא לא מתאים לכל המקרים. פסק שמתיר ומאפשר להתלונן הוא צעד חשוב ומבורך. אך מסוכן מאד לקבוע זאת כ"חובה". התיקון הגדול הזה עלול חלילה להפוך לקלקול מסוכן...

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

קריר ויבש צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

תחזית מזג האוויר: חם ויבש, קריר בהמשך

קרא עוד