לקראת בחירות 1996, בעיצומו של גל העלייה מברית המועצות לשעבר, הקים נתן שרנסקי מפלגה בשם "ישראל בעליה" שהיתה אמורה לדאוג לצרכיהם של העולים מבריה"מ לשעבר. מפלגה זו מתה לאחר שתי קדנציות בלבד. לכאורה כשלון חרוץ. אך מי שזוכר את אותם ימים, הרי שעם הקמתה של המפלגה אמר שרנסקי פעם אחר פעם, מעל כל במה אפשרית, שהצלחתה של המפלגה תהיה כשלא יצטרכו אותה יותר. כיום נתן שרנסקי עומד בראש הסוכנות היהודית, שותפו לדרך, השר יולי אדלשטיין, תופס עמדה בכירה בהנהגת המדינה במסלול להצלחה במפלגת השלטון, שר החוץ של מדינת ישראל בארבע שנים האחרונות היה יוצא ברית המועצות לשעבר, אביגדור ליברמן. ניתן לומר ללא כחל וסרק שהעולים מברית המועצות משולבים בקידמת הבמה בכל תחומי החיים. אין הצלחה גדולה מזו, יעדיה של "ישראל בעלייה" יושמו במלואן.
נזכרתי בסיפור הזה כשאני מתבונן בימים אלו על מה שעובר על הציונות הדתית. נציגי הציונות הדתית משולבים בכל המפלגות המתמודדות בכנסת. במפלגת השלטון הם נמצאים בתאוצה ובכל זאת משום מה מישהו מתעקש להמשיך להחזיק מפלגה לציונות הדתית.
לאחר שהצלחנו להשתלב בצבא ובתקשורת, במדע ובספרות למה אנחנו מתעקשים להישאר בתוך גבולות הגיזרה המצומצמים שלנו דוקא כשמדובר בהנהגת המדינה. האם זה כוחו של הרגל?
מסבירים לנו שהפעם "משהו חדש מתחיל", הפעם אנו עומדים על 12 מנדטים ונדרוש את תיק השיכון ואת תיק הפנים. ואני משפשף את אוזני, זה ממש נשמע לי "מנגינה ש"סית". האם אנו שואפים להיות יותר ש"ס מש"ס? האם אין לנו רצון להיות חלק מההנהגה עצמה? - למפד“ל הישנה היו כבר 12 מנדטים, יוסף בורג היה כבר שר הפנים ושר המשטרה, הרב יצחק לוי היה כבר שר השיכון. במה החידוש?
מסבירים לנו - שבבית היהודי יש יותר כיפות סרוגות. האם אנו עוסקים בסידור עבודה לבעלי כיפות הסרוגות?
רוב מוחלט של ראשי הרשויות ביהודה ושומרון שייכים למפלגת הליכוד, (למעט 3 חרדים, הרי שמדובר ב-18 מתוך 19) לאחר שהם מעידים כי מעולם לא קיבלו כל כך הרבה סיוע בסלילת כבישים איכותיים, בבניית כיתות בית ספר, באולמי תרבות, בפיתוח אתרי תיירות ושירותי חירום ועוד ועוד. כל זה קיבלנו כי היינו פעלנו בשיתוף פעולה מלא עם שרי הממשלה ממפלגת השלטון. האם אנחנו כל כך משוועים לחזור לימי השתדלנות, והשנור? האם געגועינו לחזור לימי הסקטוריאליות בהם נתנו לנו עוד כמה עצמות?
אינני מצליח להבין איזה "משהו חדש מתחיל"? האם העובדה שיש הפעם בראש הרשימה מישהו כריזמטי זה החידוש הגדול? נו שוין אני לא שוכנעתי (יש אחד כזה גם במפלגת המדף התורנית "יש עתיד").
ולאנקדוטה קטנה לסיום, באותם שנים של סוף שנות ה- 90 עבדתי בתפקיד בכיר במשרד הקליטה, שערי ברית המועצות לשעבר היו פתוחים לרווחה כבר כמה שנים, אבל מידי פעם היינו מקבלים מכתב מארגון יהודי אי שם בארה"ב שעדיין עסק בגיוס כספים למען "אסירי ציון" ברוסיה. וההסבר היה פשוט - הארגון היה כל כך מוצלח, הנושא פותח כיסים של יהודים, חבל להפסיק את עבודתו. את מי זה מעניין שאין כבר אסירי ציון.
חברים הגיע הזמן לצאת מהקופסא להפסיק לחשוב "מפד“לית" ולהמשיך במהפכה שאנו זכינו להיות חלק ממנה ולקחת חלק בהנהגה, ובעיצוב דרכה של המדינה לעתיד, זה הרבה יותר חשוב מלדאוג לעוד שתדלנות סקטוריאלית.
הכותב מתמודד ברשימת "הליכוד" לכנסת ה-19.