קשה למדוד עד כמה גדול הנזק שגרמה מפלגת עוצמה לישראל לציונות הדתית, הן בעצם ירידתם של שני מנדטים לטמיון שיצרו את המצג לפיו נוצר שיוויון בין הגושים, הן בכך שלו שני המנדטים הללו היו עוברים לבית היהודי, הם יכלו להשפיע מאוד על מעמדה של מפלגה זו בתוך הקואליציה הבאה. לא גדול היה המרחק מסיטואציה שבה בן ארי ואלדד היו גורמים במו ידיהם להקמתה של ממשלת שמאל, בדיוק כפי שקרה בבחירות ב-1992. בכך הגיע לסיומו מסע הבחירות שניתן לסכמו בשתי מילים: חוסר אחריות.
נדגיש: בדמוקרטיה זכותו של כל אדם לדגול בהשקפת עולמו (למעט השקפות הסותרות את ערכי הדמוקרטיה), ואין לערער על זכותו להקים מפלגה שתגשים את רעיונותיו. אולם בעולם המעשה השאלה איננה רק מה זכותו של האדם, אלא מה יסייע לו לקדם את מטרותיו. הצבעה לכנסת איננה הפגנה, ומטרתה איננה להביע עמדה או מחאה. להצבעה לכנסת יש מטרה אחת ויחידה: להשפיע על הנעשה במדינה, על ידי בחירת נציגים שיבטאו את תפיסת עולמו של המצביע בדרך הטובה ביותר.
כאן ישנם שלושה הבדלים מרכזיים בין התנהגות אחראית להתנהגות בלתי-אחראית: ראשית, אדם אחראי אינו נוטל סיכונים מיותרים, והוא יעדיף ללכת על בטוח, במקום שאדם בלתי-אחראי יעדיף להמר. שנית, אחריות כרוכה בהבנה שלעתים יש להתפשר, שכן בעזרת פשרה ניתן להשיג חלק משמעותי מן היעדים, בעוד שחוסר אחריות והימנעות מפשרה לא תביא לשום הישג מעשי. ולבסוף, אדם אחראי, שנקט בפעולה שהוכחה כלא נכונה, יודע לומר "טעיתי", ולהפיק את הלקחים, בעוד שאדם בלתי-אחראי יתעקש תמיד שהוא צדק, ולעולם לא ילמד לקח מטעויותיו.
שלושת הפרמטרים הללו אפיינו את עוצמה לישראל לכל אורך הדרך. מן הרגע הראשון היה ברור שהצבעה למפלגה זו היא בגדר הימור. רוב רובם של הסקרים לא נתנו למפלגה יותר משני מנדטים, מספר שברוב המקרים איננו מספיק לעבור את אחוז החסימה. התעקשותם של ראשי המפלגה להמשיך עם המרוץ עד הסוף הייתה אפוא הימור עצום, שבסופו של דבר כמעט והיה הימור על זהותו של ראש הממשלה.
מלכתחילה הימור זה נעשה לשווא. לא חסרו בבית היהודי דמויות שאיתן יכלו כל מצביעי עוצמה לישראל להזדהות. מה בדיוק ההבדל בין בן ארי לבין אורית סטרוק והרב הלל הורביץ, שמצביעי עוצמה לישראל יכלו להכניסו לכנסת? הדקדקנות שעל פיה רק מפלגה המייצגת אותי בדיוק וכולם אומרים בדיוק מה שאני חושב, היא התנהגות בלתי-אחראית גם לו הייתה עוצמה לישראל נכנסת לכנסת.
ולבסוף, באופן לא מפתיע מי שהתנהג בחוסר אחריות מן הרגע הראשון, התנהג כך גם ברגע האחרון. שום מילת התנצלות לא נשמעה מאלה שהורידו למעלה מששים אלף קולות לטמיון. שום הפקת לקחים. שום הבטחה להימנע מהימורים מסוכנים כאלה בעתיד.
אבל יש לקוות, שאת הלקח למדו המצביעים עצמם. גם אם אנשי עוצמה לישראל הם יותר מגניבים (במלעיל), ויודעים כיצד להשכים דיירים ברמת אביב לקולות מואזין ולשלוח סודנים לברכות שחיה בתל אביב, בבחירות לא זה מה שמשנה. בבחירות בוחרים באופן אחראי, באנשים אחראיים. האם הלקח יילמד?