באסון במירון, אנשים רבים נחשפו למראות קשים. חשיפה לאירוע כזה עלולה להוביל למצב של פוסט טראומה ולהיות בעלת השלכות לא פשוטות על חייו של האדם הסובל מהפרעה קשה זו. התערבות מהירה ונכונה על ידי האנשים הקרובים, בזמן הסמוך לאירוע, יכולה למנוע התפתחות של הפרעה פוסט טראומטית. תחשבו על קובץ word שניתן לשינוי, לעומת קובץ pdf שהרבה יותר מסובך.
הפרעה פוסט טראומטית יכולה להתפתח אם הייתה חשיפה ממשית או איום של מוות, פגיעה פיסית משמעותית או אלימות מינית, באחת או יותר מהדרכים הבאות:
- האדם חווה את האירוע באופן ישיר
- היה בעצמו עד לאירוע בעת שהאחר נחשף אליו
- שמע שהאירוע התרחש לקרוב משפחה או חבר קרוב; במקרה של מוות או איום במוות של קרוב משפחה או חבר קרוב, וכשיש גוון אלים או לא צפוי לאירוע.
- האדם נחשף לפרטים קשים ביחס לאירוע באופן עוצמתי או חוזר (למשל, אנשי סיוע; אינו כולל מדיה, אלא אם החשיפה למדיה קשורה לעבודה)
אז איך לעזור להחלמה ספונטנית להתרחש?
התערבות יכולה להיעשות על ידי אדם קרוב. אם רואים שהמצב לא משתפר לאחר כחודש, כדאי לפנות לאנשי מקצוע מתחום הטראומה. מטרת ההתערבות המיידית היא לא לתת לאדם לשקוע לבד לתוך המצב. ככל שיקבל יותר תמיכה, כך עולים הסיכויים שלא יפתח מצב פוסט טראומטי. יש לשים לב כמו שכתוב בחלק העליון מי האנשים שנמצאים בסיכון גבוה יותר, בשים לב שלא צריך להיות ממש בתוך האירוע. יכול להיות שהאירוע קרה לאדם קרוב, לכן כדאי להיות ערניים גם לסביבה של הנפגעים. לשים לב אם מישהו נמצא במצוקה, לגשת אליו ולא לתת לו לשקוע אל תוך עצמו.
מה צריך לעשות?
תוך כדי האירוע או מיד אחריו:
- לבוא בגישה מתעניינת ואוהדת. היחס של המטפל צריך להיות בעיקר תמיכתי.
- הרגעה, כוס תה וכו, לברר האם אכל מאז האירוע.
-לבלום גורמים חודרניים כמו תקשורת.
-לתת מידע בסיסי לגבי מה היה ולמה ניתן לצפות.
- במקרה שיש קיפאון או אי שקט, ליצור קשר ולהוביל את הנפגע על מנת לעזור לו להירגע.
אפשר להיעזר בתרגיל נשימה לבטן להכניס אויר מהאף בספירה עד 4 ולהוציא אויר מהפה לאט בספירה עד 6. אפשר וכדאי לשאול שאלות שיאלצו אותו לצאת מהקיפאון ולענות. מה שמך, מהיכן אתה וכו'.
מתוך עמדה סמכותית, המטפל עשוי להרגיע ולתת הרגשת ביטחון לנפגע שמרגיש בלבול או הצפה. באופן זמני סמכות יכולה להקל על הנפגע שמישהו אחר אוחז במושכות, אולם מצד שני היא יכולה לעודד פאסיביות ותחושת חוסר אונים. כדאי במקום לבצע מטלות עבור הנפגע, לעזור לו לתכנן מה צריך ומה יכול לעזור לו לפעול. פאסיביות איננה טובה במצבים כאלו.
בימים הראשונים לאחר האירוע:
- התעניינות בשלומו של הנפגע ותופעות שהוא סובל מהן כרגע.
- סיוע בהבניית האירוע הטראומטי על ידי הקשבה לחוויה תוך ניסיון לייצר סדר ברצף האירועים ( מה היה קודם ומה אחר כך, איפה עמדת, מה עשית , איך זה הסתיים)
על מנת להעצים את תחושת השליטה אצל הנפגע, כדאי להדגיש את החלק המעשי, הבריא, הפרודוקטיבי שלו בשיקוף ( כמה חשוב שהגשת מים, איזו אינטואיציה בריאה היתה לך כשפעלת כך וכך).
שימו לב - בירור מעמיק של הרגשות שהתעוררו עלול לבלבל בשלב זה. הבניית רצף האירועים חשובה מאוד למניעת פוסט טראומה. חשוב לסגור את האירוע. היה, נגמר, זה מאחורינו עכשיו.
לעודד אצל הנפגע קירבה ותקשורת עם הזולת כדי למנוע בידוד. הביחד והתמיכה מהסביבה עוזרת מאוד למניעה של פוסט טראומה. ניתן לחשוב יחד למי עוד ניתן לפנות, האם קיימות קבוצות תמיכה לנפגעים וכדו'.
גם בשלב זה אפשר לעשות תרגילי נשימה 4/6 כמו שכתוב למעלה. נשימות אילו עוזרות להירגע. עידוד לשגרת יום יום בריאה (תנועה, תזונה, מנוחה). עד כמה שאפשר להימנע מהפסקת פעילות יומיומית. כדאי לתת תחום אחריות שיצור מוטיבציה לפעולה ותחושת פוטנטיות.
כשבוע עד חודש לאחר האירוע:
בשלב זה, נורמלי למי שעבר טראומה לסבול מדחק פסיכולוגי בצורות שונות. הנפש מעבדת את החוויה והיא או חלקים ממנה מופיעים שוב ושוב.
עכשיו, על המטפל או מגיש הסיוע להיות ישיר יותר.
בשלב זה ניתן לעשות שיקוף ושיקום רגשות ( אולי נבהלת, זה בטח היה מפחיד או מבלבל) . יש לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה ולתקף אותו, כלומר לתת הרגשה שזה בסדר, נורמלי, מוצדק והגיוני לחוש כך במצב כזה. בשיחה לגבי האירוע הטראומטי יש לעודד את הנפגע לדבר בצורה יותר ממוקדת ומפורטת, במטרה לקדם את עיבוד החוויה.
הרבה פעמים נפגע טראומה זוכר חלק מסוים מהאירוע מתוך נקודת המבט בה היה נתון. ( קולות, תמונה מסוימת, ריחות וכדו') החלק הזה מתקבע ונחרט באופן עמוק וחודרני. מומלץ לשחזר את הטראומה מנקודות מבט שונות בניסיון להרחיב את הסיפור ולהגמיש אותו, כדי למנוע היתקעות נוקשה בחוויה הצרה והמטלטלת שהאדם חווה. אפשר לשאול על חושים שונים. מה ראית מהמקום בו היית? אילו קולות היו? האם היה ריח מיוחד? האם היה קר או חם? מה הרגשת? על מה חשבת? מה סיפרו אחרים? מה היה בנקודות זמן שונות? איך זה התחיל ואיך נגמר? בדרך כלל עם השחזורים, תורחב החוויה והנפגע ייזכר בעוד ועוד פרטים.
חשוב מאוד לשמור על אינטראקציה עם משפחה, סביבה וחברים ופחות להתבודד.
תופעות שצריך לשים אליהם לב מעל חודש מזמן האירוע:
דחק פסיכולוגי משמעותי ומתמשך או תגובתיות פיסיולוגית בעת חשיפה לרמזים המזכירים את האירוע. פלשבקים כאילו האירוע מתרחש כעת, זיכרונות חודרניים מהאירוע מעוררי דחק, חלומות חוזרים מעוררי דחק, חוסר יכולת לחוות רגשות חיוביים, מצב רוח שלילי, בעיות שינה, חוסר יכולת לזכור פרטים מהאירוע, התנהגות רוגזנית, דריכות יתר, בעיות ריכוז, תגובת בהלה מוגזמת, מאמץ להימנע מהזכרות או מדברים המזכירים את האירוע, הימנעויות שונות. במקרה כזה, עודדו את הנפגע ללכת למספר מפגשים אצל גורם מקצועי.
נפש האדם יכולה להיות שבירה, אירועים קשים מותירים את רישומם הבלתי נמחה, אולם לנפש גם היכולת המופלאה לאחות שברים, להשתקם, להירפא ולהחלים ואפילו להטען בכוחות חדשים גם אחרי אירועים קשים במיוחד.
שמחי שמואלי מטפל קוגניטיבי התנהגותי ממוקד טראומה. CBT
שולמית מוריוסף מטפלת קוגניטיבית התנהגותית ממוקדת טראומה. CBT