מכתבי קבלת ילדים לבתי ספר: מישהו צריך לעצור את זה

שנה אחרי שנה אחרי שנה, בכל העשורים האחרונים, מתישהו בין פורים לפסח, ילדים בני 11 (!) מקבלים מכתבים שבהם כתוב שהם לא התקבלו לבית הספר שאליו הם רוצים ללכת בשנה הבאה. ומישהו חושב שזה נורמלי

חדשות כיפה יערה ישורון 09/03/21 09:49 כה באדר התשפא

מכתבי קבלת ילדים לבתי ספר: מישהו צריך לעצור את זה
יערה ישורון, צילום: אבישג שאר ישוב

איך מרגיש ילד בן 11 שלא התקבל לבית ספר? איך מרגישה ילדה בת 11 שלא התקבלה לבית ספר כשכל החברות שלה כן התקבלו אליו ורק היא לא? איך מרגישים הורים שהילדים שלהם לא התקבלו לבתי הספר שכל החברים שלהם הולכים אליהם?

האמת? למי אכפת.

שנה אחרי שנה אחרי שנה, בכל העשורים האחרונים, מתישהו בין פורים לפסח, ילדים בני 11 (!) מקבלים מכתבים שבהם כתוב שהם לא התקבלו לבית הספר שאליו הם רוצים ללכת בשנה הבאה. כמובן שבמכתב לא כתוב שהם לא התקבלו, אלא משרבטים איזה נוסח מתפתל על רשימות המתנה או משהו. לפעמים זה אפילו לא מכתב אלא סתם היעדר הודעה על קבלה, בזמן שכל החברים שלהם קיבלו מכתבי קבלה נרגשים.

מישהו במשרד החינוך חושב שמותר לשלוח ילדים בני 11 למיונים קבוצתיים, לראיונות אישיים ולהעלות על נס את תעודת הסיום של כיתה ה. מישהו במשרד החינוך חושב ששטויות, מה זה כבר בשבילם, מה הבעיה לעבור מבחנים ומיונים והערכות עוד לפני שהתחלת את גיל ההתבגרות. מישהו במשרד שם חושב שעצם המיון הוא בסדר גמור, וזכותם של המוסדות ומה לעשות, המוסדות קטנים ואין ברירה, וזה בכלל באשמת ההורים הבררנים שאף בית ספר לא טוב להם.

אז יופי. אחרי כל צדקת הדרך ואחרי כל האידאלים הגדולים, ואחרי כל המילים הגדולות שמדברות על חינוך, ועל נפשות רכות, ועל אינטגרציה ועל המקף המחבר, כבר עשרות שנים שהחינוך הדתי האלטיסטי נועל את שעריו בפני אוכלוסיות שלמות שבחיים לא יגיעו למבחני מיון במוסדות, שנותן כאפה לילדים מהמיינסטרים-אבל-סנטימטר-פחות ובגלל זה הם נאלצים להישאר מחוץ לשערי המוסד שכל החברים שלהם מהמיינסטרים-אבל-בדיוק, ילכו בשנה הבאה. באמצעות שלל מערכות בירוקרטיות עמוסות מילים לא מובנות כמו אזורי רישום וסמלי מוסד, ובשלל תירוצי מספרי שעות, מספר מגמות וכיתות קטנות, כבר עשרות שנים מטרטרים ילדים בכיתה ו להתמיין למלא מוסדות (כאילו שזו משימה סבירה בגיל הזה) שמא לא יתקבלו, ואכן – הם לא מתקבלים.

אחר כך הם גם נאלצים לנסוע בהסעות מרוחקות שעולות הון, וההורים שלהם נאלצים לשלם גם את שכר הלימוד הגבוה שמצריכה כל הבירוקרטיה הזו. אבל ההורים טובים מדי ושותקים מדי, והילדים הלא מתקבלים מתביישים מדי ונשרטים מדי, וכך, כבר עשרות שנים, המצב המעוות הזה נמשך.

אסור לנו לתת לזה יד. נפשות של ילדים נשרטות, נפשות של הורים נשברות, ילדים שהם לא לגמרי אליטה נמלטים לבתי הספר שלא ממיינים אותם, ואנחנו מאבדים אותם ושולחים את הילדים שלנו לחממות נטולות מגוון ורוחב. נכון, המצב מורכב. לא בכל ישוב יש מספיק ילדים כדי לקיים מוסד יציב ועומד בפני עצמו. אבל אזורי הרישום הם אסון, והמבחנים הממיינים הם שורש כל רע. במשך עשרות שנים כבר היה אפשר לחשוב על פתרונות אחרים, אבל בשם כללים וחוקים חסרי עיניים ולב ומבנים ארגוניים עתיקים שאף אחד לא מעיז לשנות – אנחנו פוגעים בילדינו שנה אחר שנה. זה לא חינוך, זה לא ממלכתי וזה לא דתי. די.

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן