כהורים ומחנכים אנו נדרשים פעמים רבות להגיב על מעשים שליליים שעשו ילדנו. לפעמים התגובה שלנו כוללות גם ענישה על מנת להעביר את המסר הברור לילד. תגובה כזו יכולה להיות יעילה מאוד, אך יכולה להיות גם הרסנית ומזיקה, כשנעשית לא באופן מדויק.
רבות נכתב, והוכח במחקרים שונים, שתגובה חיובית באמצעות של ריבוי אהבה, משפיעה הרבה יותר לטובה מגערות, הערות ועונשים. אולם לפעמים אנו נדרשים גם להשתמש במתן גבולות, העמדת הילדים על מקומם, וענישה מסוימת בעקבות מעשה לא ראויים.
ברצוני לנסות להציע מספר כללים בקצרה, כיצד לייעל את מתן העונשים, על מנת שיפעלו באופן אפקטיבי ויעיל יותר:
1. למעט בעונשים
ריבוי בעונשים גורם לתסכול גבוה אצל הילד. הדבר עלול להוביל לנזקים גדולים, וכן לחוסר תועלת בעונש, מחמת חוסר הפנמה של מטרת העונש.
2. מחשבה תחילה
כבר למדנו שלמה המלך: "סוף מעשה במחשבה תחילה". יש לחשוב היטב האם בכלל לתת עונש. ואם כן, איזה עונש לתת. יש לחשוב על מטרת העונש ויעילותו לפני שמחליטים עליו.
מספרים על הרב שלמה זלמן אויירבך שפעם אחת נדרש לעמיד את בנו על טעותו. ולפני כן נשא תפילה באוזניי הילד: "לשם מצוות חינוך" ואז העניש אותו.
פעמים רבות עדיף לשתוק, או לנקוט בדרך של הבהרה, אזהרה וכדומה.
3. לא בכעס
אין להגיב מתוך כעס. כדברי חז"ל גנות הכעס: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". האדם בשעת כעסו נשלט ולא שולט, ובדרך כלל יפעל מחוסר שיקול דעת נכון ומדויק.
ניתן לקבוע את הכלל: "יש להכות בברזל בעודו קר". עדיף קצת להמתין ולא להגיב מיד, שאז אנו עשויים להתחרט על האופן שבו הגבנו.
4. להזהיר קודם
חז"ל למדו אותנו את הכלל: "אין עונשים אלא אם כן מזהירים". יש להזהיר לפני שמענישים. לפעמים ילד לא מודע שהוא עשה משהו לא טוב, וחשוב להבהיר לו מראש.
5. לא סתם לאיים
יש הורים שמאיימים איומים חסרי משמעות, הדבר גורם לזילות כלפיהם.
לדוגמה: הורה שאומר לבנו: "אם לא תתנהג יפה - שנה לא תצא מהבית".
דוגמה נוספת: "בגלל שאת לא עוזרת בארגון הרכב לא תבואי אתנו לטיול המשפחתי". אם זה לא נכון, עדיף שלא להגיד זאת, ראשית משום שזה שקר. ושנית, אזהרה לא יישומית, מרחיקה את מטרת האיום.
6. איום שחוזר על עצמו עוד ועוד
איום שחוזר על עצמו עוד ועוד ולא מתממש - מזיק ולא מועיל. אין לתת איום אם אינך מתכוון לבצע אותו (מכל סיבה שהיא). זה פוגע בסמכות ההורית, ומביא זלזול ביחס להורים.
7. שהילד יבין
חשוב שהילד יבין למה הוא מקבל את אותו עונש. פעמים שהילד נענש והוא לא מספיק מבין מה היה חטאו, ועל מה בדיוק עונשו.
8. על המעשה ולא על התוצאה
אם החלטנו לתת עונש הוא צריך לבוא על המעשה השלילי שנעשה, ולא על התוצאה השלילית.
לדוגמה: ילד בטעות הסתובב ובלי לשים לב הוא שבר אגרטל בשווי אלפי שקלים עם ערך סנטימנטלי גבוה. ההורים הכועסים מענישים אותו בעונש חמור, לפי גודל הנזק שנגרם. אם כי מצד האמת, ייתכן שלא מגיע לו כלל עונש, כיוון שהוא שגג לחלוטין.
9. מידתיות
יש לחשוב היטב האם הענישה שלנו היא מידתית. ענישה חייבת להיות הגיונית, ומתאימה למעשה שנעשה.
פעמים רבות הורים מגיבים ופועלים כנגד ילדיהם באופן לא מידתי למעשה שעשה הילד. באופן זה נוצרת אצל הילד תחושה לא הוגנת, ואף מזיקה מאוד בהשפעה החינוכית על הילדים.
10. מידתיות סובייקטיבית
לא רק שצריך מידתיות בענישה, אלא צריך שהענישה תינתן גם באופן מתאים סובייקטיבית לילד שעומד לפנינו, ליכולות ולתובנות שלו בשעת המעשה.
אפילו אם מוסכם שעל מעשה מסוים מגיע עונש מסוים, יש להורים לשקול היטב, האם ספציפית לילד הזה, עם היכולות, התכונות והנטיות שלו באותה שעה, מגיע אותה ההתייחסות.
11. פגיעה בזכויות אחרות של הילד
אין לקשר את הענישה שלנו לדברים שמגיעים לילד מסיבות אחרות.
לדוגמה: "בגלל שלא עשית שיעורי בית לא תקבל מתנת יום הולדת".
גם ילד שהחלטת שהוא צריך להיענש, אין זה נכון לגרוע ממנו את הדברים שמגיעים לו מסיבות אחרות.
12. סמוך למעשה
חשוב שהענישה תהיה סמוך למעשה שנעשה (כמובן, לא מתוך כעס). אין למשוך את אווירת גזר הדין לזמן רחוק.
לדוגמה: "עוד כמה שבועות אתה תראה איזה עונש תקבל על כך שהרבצת לאחיך הקטן".
משפט כזה יוצר ניתוק בין המעשה החמור ובין העונש, מפחית את יעילותו, ומרבה את אווירת התסכול אצל הילד. עונש צריך להיות נקודתי ומידי.
13. הרגשת העונש אצל הילד
העונש צריך להיות מורגש אצל הילד. אין הכוונה לכאב פיזי חלילה, אלא הכוונה שהילד יפנים שהוא מפסיד משהו. אם הענישה לא כואבת לו בכלל היא לא תשיג את התוצאה הרצויה.
לדוגמה: "בגלל שהתעודה שלך גרועה, לא אסכים לחתום לך עליה" (הילד חושב בלבו: "מה אכפת לי בכלל שהוא לא חותם!").
14. כאב יתר
אסור שהעונש יכאב מדי לילד. מטרת הענישה היא לחנך, ולא לגרום לכאב וסבל. לא להעניש בנקודות שממש כואבות (כמו ביטול אירוע שהילד ציפה לו עידן ועידנים)
לדוגמה: "בגלל שהגעת באיחור. במשך חודש לא תצא מהבית אחרי הלימודים".
עונש כזה לפעמים גובל באכזריות. וכמובן יוביל לתוצאות גרועות יותר.
15. כבוד הילד
גם אם החלטנו להעניש, יש להעניש באופן שלא פוגע בכבודו של הילד, לא משפיל אותו, לא פוגע בגופו, לא מפחיד אותו ולא גורם לו נזקים לטווח ארוך.
כמו כן, אין לתת עונש לילד ליד ילדים אחרים. יש בכך נזק להוסיף לו בושה ועגמת נפש מיותרת.
16. ענישה מוגדרת
ילד צריך הגדרה שלימה של העונש מתחילתו ועוד סופו. לדוגמה: "לא תוכל לצאת חצי שעה מהחדר". ענישה עמומה עשויה להקשות מאוד על הילד, להפחית את השפעתה, וליצור תחושה לא טובה לילד.
לדוגמה: "לא תוכל לשחק עם חברים בימים הקרובים, עד שאני אעדכן אחרת". משפט כזה יוצר אצל הילד תחושה קשה, שמכבידה על קבלת העונש כאקט חינוכי.
17. ענישה הקשורה למעשה
אם בוחרים לתת עונש כדאי לתת משהו שקשור להתנהגות השלילית שנעשתה.
לדוגמה: אם הילד אכל ממתקים בלא רשות, העונש צריך להיות קשור אליהם: "כיוון שאכלת מהממתקים, לא תוכל לקבל מהם כשאחלק לכולם אחר הצהרים".
דוגמה נוספת: "כיוון שרבת עם אחיך על הפלסטלינה לא תוכלו לשחק היום בפלסטלינה".
לא נכון להעניש אותו באופן שאיננו קשור, כגון: "לא אכלת ארוחת צהריים, ולכן לא תיסע לבני דודים השבת".
18. ענישה שלא תפגע בערכים אחרים
ראוי שההורים ישקלו להגיב על מעשה שלילי, מבלי לפגוע בערכים אחרים שהם מאמינים בהם.
לדוגמה: "בגלל שאיחרת בהגעה לתפילה, לא תוכל להתפלל בחודש הקרוב". באופן כזה גם אם ההורים הרוויחו את הכרת ערך האיחור, הם הפסידו את ערך התפילה בעיניי הילד.
19. ענישה שההורים מסוגלים לעמוד בה
ענישה שההורה לא יעמוד בה בעצמו, היא מזיקה ועדיף שלא לתת אותה. אם ההורה יודע שהוא בעצמו יתקשה לעמוד במה שהטיל על בנו זה יותר מזיק ממועיל.
20. מצפון יתר
בדרך כלל, ילדים מעדיפים להיענש מאשר לשאת על מצפונם האשמות יתר.
לא טוב לתת לילד הרגשה שבגללו ההורים בעצמם נפגעו, שהוא גרם לנזקים כבדים, או שנפגע ערך מקודש אחר. מספיק לילד הקושי שהוא חווה בעונש עצמו.
לדוגמה, לא טוב לומר לילד: "בגללך אבא ואמא רבים!" זה לא מוסיף בהשפעה החינוכית, ורק יוצר אצל הילדים פחדים ותסכולים.
21. וויתור על החלטת ההורים
לא טוב לוותר בקלות על משהו שהחלטתם לתת מתוך מחשבה.
הורים רבים רואים שהילד מתחיל לבכות או להתעצבן כי הוא נענש על משהו, ומיד מחליטים לוותר לו. יש בזה טעות, משום שבכך הם גורמים לילד להבין שבדמעות או בכעס אפשר להשיג ולקבל מה שרוצים. וכן גורמים לו לתבונה שערך ההחלטה והאמירה של ההורים אינו בעל משמעות גדולה.
22. אהבה
יש לעטוף את גם את הענישות שלנו למעשה הילדים בהרבה אהבה, ואף להגיד זאת במילים.
לדוגמה: "בגלל שאני אוהב אותך, החלטתי שאתה תשב שעה בחדר על כך שהכית את אחותך. כך אתה תלמד שלא לחזור על הטעות הזאת".
אסיים בתפילה שנזכה לראות בילדנו את הטוב. ולא נזדקק להענישם כלל.