גם לי מותר. מותר לי לעשות קצת פרובוקציה. מה יש? אני תמיד צריך להיות "שחנשי במוצשי" חביב שכזה? אז השבוע העליתי פוסט בפייסבוק שעורר קצת סערה. מדובר בפרסום לקורס משחק לגברים ונשים (בנפרד) בבנימין. לפלייר הפרסומי הוספתי את אחת התלמידות משנה שעברה. הבעיה: היא לא אישרה לשים את התמונה עם הפנים שלה. הפתרון: טשטשתי קצת את הפנים בעזרת נפלאות הפוטושופ. התגובות: נזעמות.
חברי הפייסבוק שלי הקימו קול צעקה, חבריי מהחיים האמיתיים שלחו לי ווטסאפים בהולים שאני חייב להסיר את הפוסט מיד ואנשים אמרו שהם לא מוכנים לשתף את הפרסום.
מכיוון שאני מזדהה עם הזעקה וגם בכל זאת מחפש שיתופים, נרתמתי ב12 בלילה לשפצר את מנורות הבית לתאורת סטודיו, להפוך את הגלקסי למצלמה מקצועית וביקשתי מאשתי (שאגב- גם היא השתתפה בקורס) לדגמן. עם פנים.
אבל בכך לא נגמרת הסאגה של התמונה הזו. בהמשך השבוע, שלחתי את המודעה לכמה יישובים, כדי שהם יפרסמו בידיעון שלהם. הכל עבר חלק, עד שהגעתי ליישוב מסוים, "קיצוני" משהו, שהבהיר שהוא לא יכול לפרסם את התמונה...כי יש שם אישה. "תשלח ציור של אישה או תמונה של ילדה במקום". מכיוון שהיה נראה לי מוזר לפרסם תמונה של ילדה לקורס של מבוגרים, נרתמתי שוב למשימה, ובעזרת הגרפיקאי המוכשר, עמי חניא, יצרנו עוד גרסת פלייר- כשהפעם, האישה נעלמת לגמרי.
תראו, אני באמת בעד צניעות. אני מבין את ערכה וגם יודע שלצערי, אני לא מקפיד על כל המלצותיה. אבל היה לי הרבה מה להגיד לרכזת יישוב הזו. יכולתי להגיד לה שגם אם אשים תמונה של ילדה, יש אנשים שמתגרים מתמונות של ילדים. יכולתי להגיד לה שגם אם אשים את התמונה של הגבר, יש גברים שמתגרים מתמונות של גברים. ויכולתי אפילו לגלות לה שבזמן שהיא דואגת ליצרם של הגברים, יש נשים שמתגרות מתמונותיהם של בני המין השני...אי אפשר לברוח מהחיים, כי הם נמצאים בכל מקום.
אבל יש עוד דבר חשוב להגיד והוא מתחיל מסיפור של פיגוע. לפני 10 שנים, הייתי בדרכי לאסוף תמונות מהצלמת שצילמה בבת מצווה של אחותי. יום לפני, היה פיגוע באמצע חתונה. ברגע ששמעתי על הפיגוע, חשבתי לעצמי- אצל מי תהיה טראומה יותר גדולה- אצל כלה בפיגוע שקורה בחתונה שלה, או אצל נערת בת-מצוה בפיגוע שקורה בחגיגות שלה? אמא שלי (מעצבת פנים במקצועה) אמרה לי שהדבר הראשון שהיא חשבה הוא- איך האולם היה מעוצב ומאיפה נכנס המחבל. כשהגעתי לצלמת, היא אמרה לי שהדבר הראשון שהיא חשבה עליו היה- מה חשב הצלם ברגע הפיגוע? האם הוא המשיך לצלם את המחבל? סופו של דבר- אדם מתעסק כל הזמן במה שקורה אצלו בפנים.
לכן, יועיל לנו לפעמים לשים דברים אחרים בקידמת הבמה הנפשית שלנו, כי העיסוק בצניעות הוא מעגל סגור שיכול גם להזין את עצמו. חודש אלול, חשוב להתחזק, נסיים בברכה שלא נטשטש נשים, אבל גם לא נטשטש את הגדרים שהושמו במקומם כדי ליצור לנו חברה טובה יותר. אמן.
