סוף אוגוסט ההורים מותשים, ימי החופש שלנו נגמרו. ניצלנו את כל הקומבינות האפשריות בין קייטנת הורים, האחיינית, הבת של השכנים, הסבתא. גם הילדים כבר מיצו את העניין. כולנו בהמתנה לראשון בספטמבר. הילדים יחזרו למסגרות החינוך ואנחנו ההורים נחזור לעבודה - והשגרה המבורכת תהיה מנת חלקנו. אז זהו, שלא.
תהליך ההסתגלות המדורג הפך להיות המודל האולטמטיבי בכל המערכות. וכולנו הפכנו לשפוטים של המודל שנמשך כמו מסטיק על פני שבוע ומתארך משנה לשנה. ביום הראשון שעתיים, ביום השני שלוש שעות, וכן הלאה עד חמישה ימי הסתגלות הדרגתית. במונחים שלנו, חמישה ימי עבודה נוספים על שישים ימי החופש הגדול שבמהלכו כבר כילינו כל דקה מימי החופשה המותרים לנו בשנה.
פעם שנת הלימודים הייתה מתחילה בראש-חודש ספטמבר, היום זה נדחה בשבוע לפחות. בתחילה רק במעונות עד גיל שלוש קיצרו את היום הראשון. מאז הפיחות זחל גם לכיוון הגנים וטיפס עד כיתות א' וב'. בקצב הזה בעוד כמה שנים גם תלמידי התיכון יתחילו בשעות מדורגות ואולי גם בטירונות יקבלו החיילים הטריים תקופת הסתגל
ילד הוא יצור גמיש המסתגל בקלות לשינויים. קל לו ללמוד דברים חדשים, הוא מסתגל הרבה יותר מהר ובקלות מכל מבוגר ממוצע, ובכלל הוא די מנוסה בשינויים בחיים שלו.
הרי מאז שנולד הוא למד כמה דברים. השינויים שקרו לו בחיים היו הרבה יותר מכל מה שהוא יעבור מעתה ואילך וכך גם היקף הלמידה. קצב הלמידה של דברים חדשים ומצבים משתנים היה די מסחרר בשנתיים -שלוש הראשונות בחייו.
כשתינוק נולד הוא "יודע" לשכב, לינוק, לבכות. בשנה-שנתיים-שלוש הוא הופך לילד שיודע ללכת לרוץ ולקפוץ. לאכול מהצלחת בכפית, לצחוק ולדבר, הוא מכיר את בני המשפחה והחברים, הוא אפילו יודע להריץ את האצבע על המסך ולבחור תוכניות. היו ימים שעולמו השתנה משעה לשעה וראינו את השמחה בעיניו על כל שינוי, ואיכשהו מסבירים לנו שקשה לו להסתגל כי הוא רק ילד ואנחנו קונים את זה.
זו החשיבה המקובלת בעולם המערבי, הנובעת מתפיסת הילד כקטן חלש ומסכן. זו התייחסות שלא נותנת אמון ביכולותיו של הילד להתמודד עם שינויים ולהתגבר על קשיים. המערכת כולה נגועה בזה. זה הפך להיות כל-כך מקובל שאף הורה לא מעז להתווכח עם זה.
את המערכת לא נצליח לשנות ביום אחד. אבל אני מזמינה אתכם ההורים, בואו נשנה אנחנו את הראש. הרי כולנו ראינו את יכולת ההסתגלות של הילד שלנו למצבים חדשים בשנתיים הראשונות לחייו. וכולנו יודעים שילד הוא גמיש יותר ממבוגר, לומד מהר ומסתגל מהר. אם נחזיק אנחנו ראש שפוי בכל הכאוס הזה ונדע שהילד יכול להישאר במעון ובגן כמה שעות שמאפשרים לנו, אז לא נחכה ליד החלון לשמוע אם הוא בוכה או צורח. הרי כל גננת מתחילה יודעת לספר שהילדים שהוריהם בטוחים שיסתדרו אכן מסתדרים יותר לעומת הילדים שהוריהם דומעים ומלאי חששות. ואם במקרה נתקל במסגרת שמאפשרת לנו להשאיר את הילד עוד שעתיים מעבר לשעת הסתגלות פשוט נשאיר אותו ונדע שהוא יסתדר ולא נכנע לכל החברים והגננת בראשם, המנידים לנו ראש, משל אנחנו הורים שלא אכפת להם.
בגישת "שפר" אנחנו מלמדים שהדבר הכי מעודד את הילד זה האמון שאנחנו נותנים בו. כשאנחנו מאמינים בכוחו להתגבר הוא מוציא מן הכוח אל הפועל את היכולות שלו. האמון צריך להיות ברמה של ידיעה שהוא באמת מסתגל. אל תתנו למערכת לבלבל אתכם, תסתכלו על הילד המדהים שלכם ותגידו לו או יותר נכון לעצמכם - "גם אם זה ייקח לך קצת זמן להתרגל, תעבור את זה ותגדל מזה". אם אנחנו כהורים נהיה בטוחים שטוב לו ללמוד להסתדר במערכת החדשה ובכלל טוב לו שילמד להתגבר על שינויים ועל קשיים שעוד יהיו לו בחיים, הוא יגייס מתוכו את הכוחות ורק ירוויח מזה.
הכותבת היא מנהלת מרכז שפר. מנחת הורים, יועצת משפחתית וזוגית.