אנחנו צריכים להתבונן בתקופה המתחדשת ככזו המחוברת חיבור עמוק לתכנים הישנים הנמצאים בתורה: "אם שמוע בישן תשמע בחדש" (ברכות, מ) אנחנו שומעים ומתחדשים, כשבו זמנית אנו קשובים לתורה ולמסורת.
הלימוד של "בכל דרכך דעהו, זו פרשיה קטנה שגופי תורה רבים תלויים בהם"- יפה הגדיר הרב זצ"ל ("למהלך האידיאות בישראל"): "..חיים באור האידיאה האלוקית, כי גם עמים שלימים, מתוקנים ומשוכללים בכל תיקוני התרבות והיישוב המדיני. עמים שלמים הכוללים בתוכם את כל השדרות האנושיות השונות, מן רום האינטליגנציה האמנותית..עד המערכות הרחבות, הסוציאליות, הפוליטיות..אפילו היותר נמוך ומגושם.."
לימוד תורה לא רק כלימוד תיאורטי אלא כלימוד רלוונטי, לפי רצון ובחירה של התלמידים לימוד מקצועות הקודש בדרכים שונות ומגוונות כולל מציאת דרך להפנמת הלימוד ועוד ומצד שני, איך מקצועות "החול" אינם מנותקים מתפיסה אמונית למשל, בתי המדרש שהקמנו לצד מגמות האמנות , שילוב מקורות היהדות בסדנאות תיאטרון ועוד.
המושג 'תורת חיים' הנו מארג חיים שאיננו רק לימוד. בתוך המוסד החינוכי- לאווירה, לאקלים, לשירה, לשמחה, למאור הפנים, לאטמוספרה , לחיים הפנימיים - יש משקל גדול ביותר. לעיסוק בנתינה לקהילה ולכלל ישראל. לעמידה של המנהל בשער המוסד החינוכי בקבלת פנים אוהבת ולשאר הביטויים שיש בהם נשמה יתרה - המנסה לחבר את העולמות כולם - לכל אלה יחד יש תפקיד בהפנמת התורה הכוללת והגואלת.
כלל ישראל - חמ"ד של כולם
במבצע 'חומת מגן', כשניסה גדי עזרא להציל חבר פצוע, הוא נהרג. במגירה בחדרו נמצא מכתב שכתב לחברתו שהתכוון לשאתה לאישה, וכך כתב בין היתר: "אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי, אבל ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראל שלך הוא זה שאמור להוליך אותך, ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים".
המכתב של גדי עזרא הוא ביטוי עמוק לתפיסת עולם הרואה את כלל ישראל כערך המרכזי ביותר בעידן של אתחלתא דגאולה. וכך כתב הרב חרל"פ (מי מרום, עמ' שכה): "כי כל יסוד קיום המצוות הוא מצד ההתקשרות עם כלל ישראל, וכל מה שאנו מקיימים הוא בשם כל ישראל..". המבט שלנו בחמ"ד הוא מבט כלל ישראלי. אנו מתחנכים לחשוב לא רק על טובת הפרט אלא על טובת הכלל כולו, איננו מתפללים על עצמנו בלבד אלא על האומה כולה, הראייה הכלל ישראלית היא זו שעמדה בבסיס המחויבות של כולנו ל- "והעמידו תלמידים הרבה".
כולנו רואים זכות גדולה, להסתופף בצילם של כל תינוקות של בית רבן המבקשים ללמוד תורה ודרך ארץ במוסדותינו.
"המרד הקדוש"- או שמרנות מסורתית?
עם ייסוד הפועל המזרחי בשנת 1922, הטביע מנהיג התנועה שמואל חיים לנדוי, שח"ל, את מטבע הלשון "המרד הקדוש". בהגותו של שח"ל לא היה בכך הוראת שעה בלבד אלא בשורה וצו לדורות. "המרד הקדוש, פירושו התרחשות בלתי פוסקת, באיזון הפנימי שבין מרד לבין קדושה. בוגרי משפחת החמ"ד - מצאו כיווני עשייה, הגשמה, ותחושת שליחות לאומית בכיוונים שונים. הרצון לעשות למען הכלל והמחשבה מהו "המרד הקדוש" בעת הזאת, הביאו להקמת ההתיישבות, להגברת ולחיזוק לימודי התורה, להקמת גרעינים תורניים, להפעלת עמותות המחזקות את הצדק החברתי והדאגה לאחר, להתגייסות לייהוד הגליל, ועוד. לצדם, בוגרים רבים, רואים בעצם שימור המסורת ובהקמת משפחות החיות ברוח ישראל סבא, את תפקידם ואת שליחותם...
'איילת השחר שבקע אורה'
עמיתיי אנשי החינוך היקרים!
בירושלמי (ברכות, פ"א) אמרו חכמים: "רבי חייא ורבי שמעון הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא לרבי שמעון: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת...". דברי הירושלמי מלמדים אותנו, הגאולה היא תהליך המתקדם קימעא קימעא. בתהליך כזה, יש עליות וירידות, יש קשיים ואתגרים רבים לצד הצלחות והתקדמות רבה. לצד ההישגים הנפלאים והמרשימים שאליהם הגענו, אתגרים רבים עומדים לפנינו. לשבוע החמ"ד קראנו- "לכל אחד ניגון ציוני דתי משלו". ננסה בכל מאודנו לעשות הכל כדי להעצים את מוסדותינו בכיוון של "בית חינוך כמשפחה". נעשה כל שאנו יכולים לדאוג שכל מי שבא בשערי החמ"ד, ימצא בו את ניגונו - "והעמידו תלמידים הרבה". נתחנך עם תלמידינו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לחיות בדור של גאולה, עם התורה הגואלת שמנווטת את דרכנו. נהיה קשובים לקולות הפנימיים של האומה כולה להיות שותפים לניגון המשותף לכולנו.
נזכה להתחדש ולהתקדש, נמשיך להשתדל להנהיג חינוך בתוכנו, ובענווה, מתוך כך נזכה להנהיג חינוך בתוך בית ישראל. יהי ה' עמנו בכל מעשינו.
המשך הצלחה בעבודת הקודש.
אברהם.