גמילה מחיתולים היא הזדמנות להעצמת הקטנטנים?

לילדים חשוב השליטה על הגוף שלהם, אם ננסה לקחת לילד את מוקד השליטה, הוא עלול להשתמש בהתרוקנות שלו כדרך להשיג בה נראות- הגבנו בכעס? כשירצה להכעיס אותנו יעשה פיפי על הספה. שידרנו שזה מעורר אותנו וגורם לנו להתייחס אליו? הוא יעשה זאת ברגעים שבהם ירצה יחס. איך עוברים נכון את תהליך הגמילה עם הילדים? כל התשובות בכתבה

חדשות כיפה אילה בן גיגי 26/01/20 14:21 כט בטבת התשפ

גמילה מחיתולים היא הזדמנות להעצמת הקטנטנים?
צילום: shutterstock

גם אתם דוחים את הגמילה מהחיתול? גם אצלכם זו תקופה קשה ומתישה?
אשמח להציע לכם דרך שונה מהרגיל, בה תיפרדו מהחיתול וגם תעצימו את ילדכם ותבנו בו ביטחון עצמי והקשבה מלאה לגופו ולמנגנונים הפנימיים שלו.

לילדים יש שלושה מוקדי שליטה: 
אוכל, שינה והתרוקנות. אנחנו כהורים, לא יכולים לשלוט בשלושת התחומים האלה אצל ילדינו. כשאנחנו מנסים לעשות זאת, לרוב זה גורר הרבה מאבקי כוח (לפעמים גם בלי לדעת שבעצם מתרחש פה מאבק כוח...)

אז מה אנחנו כן יכולים לעשות, ואיך עושים את הגמילה נכון?
בתחילת תהליך הגמילה נעשה שבועיים הכנה, זהו שלב קריטי ביותר.
קודם כל ההכנה היא לעצמנו, ההורים. נקפל את השטיח של סבתא, נכסה את הספה האהובה ובכלל נכין את עצמנו לתהליך. והכי חשוב, נלמד לשחרר!

וכמובן, נעשה הכנה לילד. נסביר לילד שלנו בהתלהבות שעוד מעט הוא יהיה בלי חיתול והוא יעשה פיפי וקקי בשירותים כמו אבא ואמא (לא נגיד "כמו גדולים" כי גדול וקטן זה עניין יחסי- כמו שהוא גדול הוא גם יכול להחליט שהוא קטן).
אפשר להקריא לו ספרים שעוסקים בתחום, לצפות יחד בסרטונים ברשת, לקנות יחד את התחתונים החדשים, לבחור סיר/ ישבנון ולתת לו להרגיש שהתהליך הזה הופך אותו לבוגר. מתן הבחירה הוא חלק מאוד חשוב בגמילה ובמיוחד בגיל שנתיים. 
דוגמה אישית חשובה גם היא, נערוך שיחות על התחושות שמרגישים לפני שצריך להתפנות ונשתף את הילד במה שאנו מרגישים.
אחרי שסיימתם את שלב ההכנה, העליתם את המודעות אצל הילד והוא רוצה להיפרד מהחיתול, נעבור לשלב הבא: 

נוריד את החיתול בהדרגתיות- תחילה נוריד אחר הצהריים לשעה וכל יום נוסיף עוד רבע שעה,  עד שיהיה בלי חיתול כל אחר הצהריים ואז אפשר להוריד במהלך הסופ''ש. 
כאשר יהיו 60% הצלחה אפשר ללכת ללא חיתול לגן.
חשוב לזכור שפספוס = למידה. הילד שלנו לומד להרגיש איך פיפי מרגיש- זה רטוב! זה חם! זה חדש! 
חשוב להיות תמיד סבלניים, להגיב בתגובות ענייניות ("פיפי לא עושים על הרצפה, פיפי עושים בשירותים", "נכון זה נעים יותר לעשות פיפי בשירותים? איך זה מרגיש לך?"), לתת להם להרגיש את השליטה שלהם בגוף שלהם, להעביר להם תמיד שאנחנו סומכים עליהם ואנחנו שם כדי לעזור כשצריך.
 

צילום: shutterstock


אם ננסה לקחת לילד את מוקד השליטה, גם אם נעשה זאת בלי להרגיש, הוא עלול להשתמש בהתרוקנות שלו כדרך להשיג בה נראות- הגבנו בכעס? כשירצה להכעיס אותנו יעשה פיפי על הספה. הגבנו בבהלה? שידרנו שזה מעורר אותנו וגורם לנו להתייחס אליו? הוא יעשה זאת ברגעים שבהם ירצה יחס...

לסיכום, יש שני תחומים שחשוב תמיד לשים לב אליהם- שליטה ונראות:
שליטה- הילד עושה פיפי וקקי מהיום שהוא נולד. כמו שהוא נושם- כך הוא מתרוקן. הוא יודע לעשות את זה והוא יכול לשלוט בזה. הוא צריך ללמוד ולהבין שהשליטה היא אצלו ולא אצל אף אחד אחר. את זה הוא יילמד דרך היכרות עם גופו ולרוב גם דרך הפספוסים. אם נזכיר לו תמיד ללכת לשירותים או נשאל אותו כל הזמן אם הוא צריך, אנחנו לוקחים לו את השליטה.

מה קורה לנו כשלוקחים לנו את השליטה במשהו? לפעמים נרגיש מתוסכלים, לפעמים נאבד את השליטה עוד יותר ולא נצליח לשלוט מחדש, לפעמים נלחם עליה.... כך גם ילדינו. 
עלינו לשים לב שאנחנו לא לוקחים את השליטה של הילד בגופו ולנסות להבין תמיד איפה השליטה שלו ועל איזה מקום זה יושב אצלו. חשוב לשדר תמיד לילד "זה שלך ואתה יודע, אנחנו מאמינים בך, אנחנו כאן רק כדי לעזור".

נראות- לעיתים, עניין הגמילה יושב על מקום של ביטחון עצמי וצורך ב"נראות". הילד מבין שיש פה איזה עניין שהוא יכול להשתמש בו כדי להשיג דברים... זה לא מצב נכון להיכנס ממנו לגמילה. לכן חשובה ההכנה והשחרור של ההורים. לא לתת לילד להבין שיש פה כלי לקבלת תשומת לב ויחס.

רוצה לשמוע עוד?

מזמינה אתכם להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלי "ללמוד הורות עם הלב- ייעוץ שינה, גמילה ומה שבינהם" או בטלפון 0524793932

אילה בן גיגי- מנחת הורים לגיל הרך ויועצת שינה וגמילה.
 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן