וידוי אישי של גננת: אז תציבו מצלמות - ומה תראו?

בכל יום עבודה שלי, אני מקפידה שהידיים יהיו פתוחות לרווחה, כדי שלכל ילד יהיה מקום להיכנס בחיבוק. משאירה את האוזניים קשובות, ואת העיניים פקוחות, מחייכת בכמויות..אבל על כל הדברים הללו לא תשמעו בחדשות

חדשות כיפה סתיו מיכאלי 23/07/19 12:52 כ בתמוז התשעט

וידוי אישי של גננת: אז תציבו מצלמות - ומה תראו?
צילום: shutterstock

נעים להכיר, קוראים לי סתיו, ויש לי וידוי, אני גננת לגילאי לידה עד 3! אשת חינוך שנמצאת עם הילדים שלכם, האוצרות שלכם, בתפקידים מגוונים ומקומות שונים כבר שנים. זאת האהבה שלי, השליחות שלי. זו הפרנסה שלי (פחותה כל כך בהשוואה למה שהתפקיד דורש!). זו הזהות שלי. אלה הערכים שלי וזו אני שחוזרת ומזכירה שחינוך יוצר חברה ותרבות, שיש כוח להוביל דורות קדימה לעתיד טוב יותר. עכשיו, בואו נדבר על הדברים הבוערים שבעקבותיהם החלטתי לצאת מאחורי הקלעים. נתחיל מהסכמה שהפגיעות הפיזיות נחשפנו אליהן לאחרונה, מזעזעות. והפוגעים הללו - אינם אנשי חינוך. אך אם תציבו מצלמות, מה תראו?

למי באמת יש זמן פנוי לשבת ולצפות בינג' 5-6 ימים בשבוע על תשע שעות ממוצע בכל גן ילדים?
לא אדבר כרגע על צנעת הפרט, אבל כחומר למחשבה, בגן הילדים מופשטים ומולבשים מהבגדים, החיתולים והתחתונים.

מה שכנראה כן תפספסו זה את "התחום האפור" - אמירות חסרות סבלנות, טונים לא נעימים, דחיפת מוצצים וראש קטן כדי לא להתמודד עם בכי הילדים, תככים צוותיים, משחקי אגו ששוברים קו אחיד, אמירות של "לא! אל! אסור!", עייפות ובריחה לטכני - ניקיונות וכו', שבעקבות ההתעסקות בהם כעיקר, פעילויות והנאות של הילדים ומחשבה עליהם לא מתקיימות. תצפו בצעירים ומבוגרים, עם ובלי תעודות, אשר פוגעים בילדים יום יום, ועדיין תפספסו ותבחרו לפי הרושם, והיכולת לדבר מולכם שיווקית.

ומה שעוד תיראו, כי זה פשוט קיים בכל גן: ילדים רבים על צעצועים, נופלים, נושכים, הופכים קופסאות משחק, עושים "דווקא" כחלק מבדיקת הגבולות (ובטח בסביבות גיל שנתיים), שהיא שלב הכרחי לפיתוח זהות עצמאית, תקשורת, תחושת שייכות ואינטראקציה חברתית. הדברים האלה יקרו לפחות פעם אחת לכל ילד כי הם בלתי נמנעים. 

לא יעזור אם תתקשרו בלחץ בעקבות מה שראיתם במצלמות (אגב, מרבית הזוועות שנראו בתקשורת ולא רק השנה- נראים כי היו מצלמות בגנים, המצלמות לא מונעות התעללויות), סביר שכל עוד לא תטיחו האשמות על סיטואציה חלקית בה צפיתם - תזכו לתשובות מנומקות מהגננות. ובינינו, אותם הדברים קורים גם בבית עם האחים, השתטחות במקום ציבורי כי לא עשו מה שרוצים, נפילה כזו או אחרת...

צילום: shutterstock

 

אז מה כן? חשוב שתבדקו את התגובות. איש חינוך אמיתי ידע מתי להגיב ולהתערב, מתי להניח לילדים להתמודד, מתי לתווך, כיצד לשקף סיטואציה כדי לצמצם חזרתה בשנית, להציב גבולות ולתת את הכלים להתמודדות. זה הרבה יותר מלהגיד רק "מה" ו"מתי" לעשות, זה להראות את ה"איך", ולהציב אפשרויות בחירה לילדים בכל הזדמנות, לחזק ולהעצים גם על השתדלות ועל הרגעים הקטנים. 

קיימים גם מעונות מפוקחים, אבל האם שם הכול בסדר? כל כמה זמן באות המפקחות? מה הן בודקות ומה מפספסות? האם עצם זה שיודעים שהן באות זמן מה מראש, לא תורם לכל השחקנים להציג הצגות ברגעים שהן שם?

ההמלצה שלי היא, להישאר כל הזמן עם יד על הדופק. לשאול כל הזמן על מנת לקבל רציונל ומידע על הילדים. שיחות עומק יוזמים עם הצוות החינוכי הרלוונטי בזמן בו כל תשומת הלב מוקדשת לכך, לא בסוף היום. מוזמנים לערוך ביקורי פתע, ולשלוח קרובים משפחה שונים שיתרשמו מהיחס.

ועם זאת, האמון ושחרור בדברים מסויימים הוא קריטי (פשוט כי אי אפשר באמת לעבוד כשכול רגע נשמעות הערות וביקורות). אחת השיטות שלי היא, לעדכן על דברים טובים באופן שיגרתי במהלך השבוע עוד לפני ששאלו, ולהעביר את ההתלהבות שלי מפעולה שהילד עשה ולעורר שיח אצל המשפחה, בעיקר אם הילד עוד לא וורבאלי מספיק לשתף מה עבר עליו בגן. ככה שכשיראו את השם שלי על צג הפלאפון, לא מיד יקפצו לגרוע ביותר, ואנחנו יודעים שאיך שרואים צלצול מהמורה או הגננת נכנסים ללחץ. עקבו כיצד הילד נכנס לגן מבחינת אנרגיות, על מי הוא מדבר, את מי הוא מחקה ומחפש, למי הוא רוצה לספר חוויה שקרתה לו בבית, להראות משחק/בגד/תיק שקנו לו.

בסופו של דבר, גן זה לא קירות מקושטים, גודל חצר, גישת חינוך ספציפית, תפריט, או חומר הלימוד.
גן הוא לא בית מרקחת, הילדים הם לא חיילים או בובות. גן הוא מקום דינאמי שהאקלים בו מושפע ממי שנמצאים בו - ילדים ומבוגרים.

אף ילד לא ישאל על ההשכלה של המבוגר הנמצא מולו, ילד יתייחס למי שיתייחס אליו, וידע לחוש ולראות אותו, לסדר לו את העולם מבחינת גבולות ברורים, שיעזרו לו כבוגר בחברה. ובמקביל, יאפשרו לו לחקור, להתפתח בדרכו, להאמין בעצמו וביכולות שלו. אנחנו עם הילדים ולא לידם. הם לעולם לא מפריעים לנו לעבוד, הם האור שלנו. 

 

 

 

* מפאת אריכות הדברים הטור קוצר, ניתן לקרוא את הטקסט המלא באמצעות פניה ישירה לסתיו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן