היו טעויות בתחילת הדרך אבל התקדמנו

לפני שלוש שנים היא עוררה סערה רבתית. רגע לאחר כניסתה לתפקיד יזמה מירי שליסל, המפקחת המרכזת של לימודי תנ"ך בחינוך הממלכתי דתי, שינוי מהותי בלימודי התנ"ך במטרה להנגיש את החומר לתלמידים, אך מצאה עצמה בלב סערה, כשרבני ישיבות הקו תוקפים בחריפות את המהלך וטוענים כי הדבר מוזיל ומבזה את התורה.

שלוש שנים מאוחר יותר, מסיימת בימים אלו שליסל את תפקידה ומישירה מבט לפנים, תוך הבהרה כי מצידה הייתה סערה, ונגמרה. "היו טעויות בדרך. בטח. אין דבר כזה בלי לטעות", היא אומרת בראיון ל'כיפה' לסיכום תפקידה, רגע לפני שהיא ממשיכה הלאה אל הלא נודע. "יכול להיות שהלכנו מהר מדי בהתחלה מבחינת העומסים, ומאוד יכול להיות שבכיתות מסוימות העומס היה גדול מדי. אני לא חושבת שעברנו על כל דבר ואלו טעויות טבעיות לתכנית שמתפתחת. כל הזמן שאלנו וקיבלנו תגובות מהשטח שעזרו לנו לתקן את הדברים. היה קשה, אבל היה שווה את זה".

"בזמנו מאוד הפתיעה אותי העוצמה של ההתנגדות", היא מודה, ומדובר היה בהחלט בהתנגדות משמעותית. התוכנית נועדה להיות "מפגש של התלמידים עם דבר ה'", כפי שהגדירה זאת שליסל במכתב ההסבר ב-2012, זאת באמצעות גישה של הזדהות התלמיד עם החומר הנלמד. בין היתר נוספו מאמרי העשרה, שנכתבו על ידי בני דורנו, אנשים עם תפישות עולם שונות על אופן למידת התנ"ך וביקורת המקרא. גישתה של התוכנית, ללימוד התנ"ך ב"גובה העיניים", כפי שהיא כונתה על ידי מתנגדיה, הציתה סערה. רבני הקו בראשות הרב שלמה אבינר ורבני ישיבת הר המור, בראשות הרב צבי טאו, תקפו בחריפות את התכנית ואחת המורות אמרה בזמנו כי "יש קבוצה מאוד משמעותית שמבחינתה החומרים שהועלו שם הם בגדר ייהרג ובל יעבור".

בין היתר, כך נטען בהתחלה, בתכנית החדשה נכנסו גם תכנים המשווים בין התנ"ך לברית החדשה, דבר שעורר באופן טבעי את זעמם של חלקים גדולים בציונות הדתית. לדברי שליסל, לא היה לדבר שחר ומעולם לא היו תכנים כאלו בתכנית הלימודים. "אף פעם לא היו השוואות לברית החדשה", היא מבהירה. "עלו לאתר בהתחלה מאמרים כלליים, חומרי העשרה בלבד, ובתוך החומרים הללו היה מעין סיור בעקבות שמשון, ובו אזכור שכזה. זה לא היה אף פעם במקום הקשור להוראה אך זו הייתה טעות להעלות את התכנים הללו לאתר. אין שום מקום לחומרים כאלו. היום הכל שקוף וכל אחד יכול לדעת מה קורה בכל שיעור. אין צורך לחשוב מה המניעים הנסתרים והפקנו לקחים מהסיפור".

(צילום: מירי שליסל)

"אני מבינה מדוע הייתה ההתנגדות לתכנית", היא מפתיעה. "יש חששות וכשמשהו חשוב ללבך אתה חושש לו. אני קיבלתי על עצמי להוכיח שאין ממה לחשוש, והעובדה היא שהיום יש קונצנזוס רחב סביב התכנית". בתשובה לשאלה האם הושכן שלום בין הצדדים, היא אומרת, "לא הייתי במלחמה עם אף אחד אז לא צריך לעשות שלום. צריך שני צדדים למלחמה. המחויבות שלי הייתה לאורך כל הדרך למורים ולתלמידים, והיו רבנים רבים, רבותי, שתמכו בי ועזרו לי. בסופו של דבר החומר שעלה הוא בקונצנזוס של הציונות הדתית".

"המאבק היה קשה ולא פשוט, אבל זה היה שווה את זה. נהניתי מכל רגע", היא אומרת. "הכרתי מורים לתנ"ך, אנשים שלא הכרתי קודם - עם של חברים קרובים. הם אנשים מאוד מסורים לתפקיד שרוצים לעשות טוב והיה תענוג לעזור להם. התפקיד שלי היה לשרת אותם ולתת להם את הכלים, ועם כל הכבוד לדברים שאני אומרת, בסופו של דבר המורה נכנס לכיתה ועושה מה שהוא חושב לנכון. אם הצלחתי להביא לכך שאנו פועלים באותו תדר אז הצלחתי בתפקידי".

הפער הצטמצם

בימים בהם שליסל נכנסה לתפקידה, מצב לימוד התנ"ך בחמ"ד היה בכי רע. אחוזים גבוהים מהתלמידים לא הצליחו לעבור את בחינות הבגרות, והפער בין הצלחת התלמידים בבתי הספר הממלכתיים, אשר מבצעים בגרות יותר קלה, לבין תלמידי החמ"ד היה ניכר לעין. שלוש שנים מאוחר יותר, מסתכלת שליסל לאחור בסיפוק. "התקדמנו מאוד. אם פעם היו 20% נכשלים בבגרות יש היום 12%. זה לא מעט, אבל התקדמנו הרבה ואיפשרנו להרבה תלמידים לקבל תעודת בגרות ולהשכיל, שזה לא פחות חשוב ואולי יותר חשוב. העלנו את ממוצע הציונים בשמונה נקודות. היום יש לילד שלומד למבחן אפשרות להתמודד מול ילד חילוני. הפער הצטמצם באופן משמעותי ואנחנו נותנים לילדים שלנו יותר בלי לאבד מהלימוד עצמו ובלי לרדד אותו. התחושה של המורים היא שאם הם מלמדים את החומר כמו שצריך התלמידים יצליחו לעבור את הבחינות".

"יש עוד המון מה לעשות", ממשיכה שליסל ואומרת. "בגרויות זה לא הדבר היחיד, וצריך לקדם את ההוראה כך שלא רק ילמדו את החומר אלא ישאלו כיצד ללמד, איך להעביר את החומר בצורה מיטבית וערכית. תלמידים היום יכולים לשאת את העיניים לתנ"ך וללמוד. אנחנו מלמדים על דמותה של אסתר המלכה והתלמידים מספרים שהם שומעים את המגילה היום אחרת, אנחנו מלמדים על נחמיה והתלמידים מבינים יותר על האקטואליה העכשווית דרך התנ"ך, אנחנו מלמדים ספר יונה והם מתחברים יותר ליום כיפור. אלו דברים מדהימים".

למרות דבריה האופטימים, שליסל לא חוסכת ביקורת מהציונות הדתית ככל הקשור ללימודי גמרא. "הציבור יכול ללמוד יותר תנ"ך ממה שהוא לומד. אני מוצאת עצמי בישיבות עם מורים בישיבות תיכוניות שמסבירים שאין להם זמן ללמד תנ"ך כי הם עסוקים בללמד תורה. הדגש הוא על תורה שבעל פה אבל צריך גם מקום לתנ"ך".

לדבריה, ישנם הבדלים בין הבנים לבנות בכל הקשור ללימודי תנ"ך, אך לא בכפיה אלא להפך - מתוך פתיחת מגמות שמאשרת בחירה. "יש למשל יחידה של דיני צבא ומלחמה ובתי הספר לבנים מלמדים את זה באדיקות. זה טוב שיש חומרים טובים לבנים ולבנות, וזה טוב לאפשר בחירה. אנחנו רוצים שילמדו מתוך עניין, ויש בהחלט מספיק ללמוד. כל אחד לומד אחרת. ההפרדה בין בנים לבנות טובה בסך הכל לאור העובדה שיש הזדהות עם החומר הנלמד".

בשנה הבאה יהיו הרב והרבנית קפאח דמויות המופת של החמ"ד, ועל רקע העיסוק בהבדלים בין בנים לבנות בלימודי התנ"ך, אומרת שליסל כי לדעתה החמ"ד והציונות הדתית מצמיחה בהחלט דמויות כמו הרבנית קפאח. "הציונות הדתית בוודאי מצמיחה נשים כאלו, דמויות של נשים דעתניות ובעלות עמדה. זה דבר מעולה. יש מדרשות בראשן עומדות נשים, וזה לא קשור למידת הדתיות - מדרשת מגדל עוז או מדרשת הרובע. זה לא עניין של קו מסוים, והחמ"ד ישכיל עם הזמן להביא יותר ויותר דמויות של נשים לאורך ילכו התלמידים. יש היום מנהיגות נשיות ראויות וחכמות".

בשולי נושא זה מתייחסת שליסל לכתבה שפורסמה ב'כיפה' לפיה רק 27% מהמנהלים של החמ"ד בכיתות הגבוהות הינן מנהלות, ואומרת, "בבתי הספר של הבנות צריך לעודד עמידה של נשים בראש המערכת. זה לא תהליך פשוט, ויש לנשים דתיות כמות ענקית של משימות על הכתפיים, אך בעידוד נכון אפשר היה לקדם את זה יותר".

בעוד עשור? אולי כולם ילמדו עם אייפד

שליסל אומנם עוזבת את תפקידה כמפמ"רית, אך מערכת החינוך ממשיכה קדימה. בתשובה לשאלה מה יהיה עוד עשור, אומרת שליסל כי אינה יודעת, אך היא מקווה כי מערכת החינוך תדע להמשיך לצעוד קדימה.

"צריך לקדם את מושגי המורשת שלנו - תנ"ך, מחשבה, היסטוריה. דברים שיצרים זהות יהודית ומשמעותית יותר. אנחנו לא מחפשים רק את ההישגים אלא את החוסן והחוזק. צריך לחזק את מדעי הרוח שיוצרים חשיבה מורכבת, הבעה, כתיבה ונימוק. זה קצת הולך לאיבוד בעידן של וואטסאפים קצרים ואייקונים במקום מילים. בשנה הבאה יהיה קורס משולב - מקוון יחד עם מורים. המחשב לא יחליף את הלוח, אך התפיסה של למידה אחרת תבוא לידי ביטוי. אני חושבת שאפשר להשתמש בכלים כאלו וכמה שיותר, אבל הקשר האנושי בין מורה לתלמיד בלתי ניתן להחלפה. המורים לא צריכים להיות רק מעבירי הידע, אלא גם להתוות ערכים.

"אני לא יודעת מה יהיה עוד עשר שנים. אולי התלמידים ישבו עם אייפדים במקום לדפדף בתנ"ך למרות שאני דווקא אוהבת את הדפדוף, אבל השאלה היא איך נשכיל להגיע עשור קדימה להגיע לשם בלי לפספס דברים בדרך. עולם ההוראה שמרני באופן טבעי וצריך להיות עם עיניים פקוחות. אף פעם לא נהיה בקצב של הילדים, וכמו שעד שנכנסו לפייסבוק הילדים כבר עברו לאינסטגרם, כך יהיה גם בהמשך. לא תפקידנו להדביק את הקצב אלא לראות איך עושים את הדברים בצורה הטובה ביותר, להיות המבוגר המשמעותי, להעביר ידע ואת משמעות הידע".

בימים אלו כאמור מסיימת שליסל את תפקידה. תפקיד חדש עדיין אין, וכרגע היא עושה מאמצים לסיים סגירות אחרונות. "אנחנו במקום ממש טוב ויש עוד הרבה מה לעשות. אני מאוד אופטימית והמורים הם העדות האמיתית לכך שהדברים נעשים טוב. התנ"ך עדיין קשור לחיינו, ויותר מתמיד. יש המון עבודה והתנ"ך תמיד ישאר איתי, לאן שלא אפנה".