הירוק היום ירוק מאוד

הידעת? המושג "אקולוגיה" נגזר דווקא מהמילה היוונית ל"בית". אז עד כמה איכות הסביבה רלוונטית באמת לנו ולמשפחתנו? והאם האקולוגיה מאלצת אותנו לבחור בין האדם לטבע? ואולי היא בכלל "הדת החדשה של השמאל"? יצאנו לבדוק בכמה מקומות ירוקים במיוחד

חדשות כיפה הילה מלמד, "הלל" 23/02/12 09:16 ל בשבט התשעב

הירוק היום ירוק מאוד
ירחון הלל, צילום: ירחון הלל

יוזמה מעניינת שהוצגה בתחרות "הקהילה האקולוגית" שערכה עמותת "ירוק עכשיו" נקראה "האוטובוס הירוק" - אוטובוס ללא צינורות משתעלים עשן שחור, שיאסוף את ילדייך אל מוסדות החינוך, מפתח הבית ממש. אם זה נשמע לך טוב מכדי להיות אמתי, או לפחות טוב מכדי להיות שייך לחברת תחבורה תעשייתית כזו או אחרת - את צודקת. היוזמה היא בעצם התגייסות של חברי הקהילה, שבה בכל יום אוסף הורה אחר את ילדי כולם מבתיהם ומלווה אותם, ברגל, לגנים ולבתי הספר.

סביבה ללא גבולות

עמותת "ירוק עכשיו" האחראית לתחרות פועלת כבר שלוש שנים בתחומי איכות הסביבה, דרך חינוך, מפעלים קהילתיים, ואירועים חברתיים ותרבותיים. כשיעל ישראל, מנהלת העמותה ותושבת כפר אדומים, מתארת את האירועים הללו - עלול להיווצר רושם נאיבי משהו, אך זוהי תמונה חלקית ביותר. הפעילות בשטח כוללת גם לא מעט מאבקים קשים וממושכים בצינורות הפוליטיקה והמשפט.

"אחד הנושאים שנאבקנו עליהם," היא מספרת, "היה אתר סילוק פסולת בסילוואד, כפר ליד עפרה, שלידו הושלכה דרך קבע פסולת משטח B לשטח C. זה היה שטח יפהפה עם טרסות ועצי זית עתיקים, והוא הוחרב לגמרי. שלוש שנים ניסינו להביא להפסקת השלכת הפסולת ולשיקום השטח מההשחתה, כיוון שפרט לחוסר המוסריות שבה או לפגיעתה בנוף, היא מביאה לחלחול חומרים רעילים למי התהום. במשך שלוש שנים קיבלנו תשובה מהרשויות שהתחום איננו ברשותנו, אבל לבסוף הנושא טופל. אמנם המקום לא בריא כמו שהיה בהתחלה, אבל המצב טוב הרבה יותר."

אתם פועלים הרבה בסביבת יהודה ושומרון, עמותות ירוקות רבות דווקא מדירות רגליהן מהאזור.

"הסיסמה שלנו היא 'עמותה סביבתית ללא גבולות', ואני מאמינה בה לגמרי. יש תנועות סביבתיות שחרטו על דגלן פתרונות פוליטיים וחבל. האמת היא שגם אם אתה שמאלני וחושב שאנחנו צריכים לצאת מיהודה ושומרון, עליך לעשות מאמץ להשאיר את השטח נקי, וגם אם אתה ימני וחושב שארץ ישראל שלנו מאז ומעולם - שוב, תעשה מאמץ לשמור עליה."

(יעל ישראל, באדיבות ירחון הלל)

מהיכרותך עם השטח, יש אמת בטענה הקושרת קשר לא מוצהר בין סביבה לשמאל?

"נפגשתי עם מנהל מכון ידוע שפועל בתחום של איכות הסביבה, פרגנתי לו על פרויקט אקולוגי מדהים ומיוחד של החבר'ה מהמכון שלו, במה שמכונה 'כפר לא מוכר', והצעתי לו לשתף פעולה עם יישוב סמוך. כשהוא שמע את זה הוא כמעט התעלף. המתאמת שלו הסתכלה עליי ואמרה: 'אבל... הם מתנחלים!' האמירה שלהם הייתה שהמטרה אינה לשמור על איכות הסביבה אלא לקדם דרכה את הפלסטינים, ולחזק אותם מול המתנחלים. מאותה סיבה חוק שקיפות במימון קרנות שמאל שהוצע בעבר היה פוגע במימון של עמותות סביבה, ואכן הם התנגדו אליו."

ואם נחזור לציבור שלנו, את שומעת אנשים אומרים "ה' יעזור" כאמירה שהיא אלטרנטיבה לפעולה? לדוגמה, במקום להתעסק בחסכמים ובזוטות, עלינו רק להתפלל לגשם?

"אולי אני חיה בבועה," עונה יעל על השאלה, מופתעת. "אני לא חושבת שבאופן גורף לציבור הדתי אכפת פחות. להפך, יש חיבור לאדמה מתוך ההתיישבות, מתוך הטיולים. אנשים לא ישאירו מקום מלוכלך. אני גם לא מכירה אנשים שאומרים 'ה' יעזור' ונוסעים ב-320 קמ"ש נגד כיוון התנועה. ממיטב היכרותי עם הציבור זה תמיד 'בעזרת ה' ובהשתדלותנו'."

מקסימום פריחה, מינימום משאבים

זה שש שנים מנהלת בהתנדבות אולגה קטקוב, עולה מברית המועצות, את הפארק האקולוגי בחוות יישוב הדעת שבשומרון. "תמיד התעניינתי מאוד ברוחניות, והחיפוש הזה הביא אותי להרבה תחומים של דתות אחרות ועבודה זרה," היא מספרת. "לפני שבע-עשרה שנים חזרתי בתשובה, אבל בכל התחומים הרוחניים היה ברור איך כולם קשורים לשורש אחד: אנשים צריכים לחזור לטבע. בשביל ראש בשמים צריך רגליים באדמה."

ולמרות זאת הקשר בין האדם, גם היהודי הדתי, לאדמתו, רופף מאוד בימינו. איך את מסבירה את הניתוק הזה?

"הגלות ניתקה אותנו לא רק מהקשר לארץ ישראל אלא מהקשר לאדמה בכלל. ברוסיה ובאירופה ליהודי היה אסור לעבוד באדמה, עד שנת 1,900 בערך. העם היהודי עמד על רגל אחת, רגל של תורה, והתרגלנו כל כך למצב הזה שגם עכשיו, כשחזרנו לארץ ואנחנו לא יכולים להתקיים ללא חקלאות, אנחנו לא רוצים ללכת לכיוון הזה. אמנם ליהודים ברוסיה היה חסר החיבור לתורה, אבל בארבעים השנים האחרונות הם קיבלו זכויות לאדמה ולמדו לעבוד בה. כל משפחה יכלה לקבל פיסת אדמה בכפר, שטח של כחצי דונם, שם היה בית קיץ והמשפחות גידלו מה שאמרו להן לגדל. עכשיו כשאנחנו בארץ אנחנו מתגעגעים להרגשה של האדמה בידיים."

(אולגה קטקוב, באדיבות ירחון הלל)

ספרי לי על הפארק האקולוגי שאת מנהלת, ועל שיטת החקלאות המיוחדת.

"'פרמקלצ'ר' זו חקלאות מקיימת. במקום להילחם בטבע, או באלוקים, אפשר ללמוד את החוקים שלו וליצור עולם בריא יותר. שיטת הגינון הזו הצליחה בניו-זילנד, אחר כך התפשטה לאוסטרליה, אמריקה, אירופה ורוסיה, ושם התעניינתי בנושא והתחלתי ללמוד אותו. זו שיטה שדורשת הרבה ידע ומחשבה ויוצרת גינון אורגני ללא חומרים כימיים. החומר הכימי מקל על הגננים אבל יוצר הרבה נזקים בדרך: שבעים אחוזים מהאדמות באמריקה כבר לא מסוגלות לתת פרי בלעדיו, ותושבי המקום ניזוקים מהרעלים."

בשיטת הפרמקלצ'ר משתמשים באיכויות הטבעיות של הצמחים: "אנחנו נוטעים זה לצד זה עצים שעוזרים זה לזה לגדול, ובשביל להאריך את התקופה שהפרק פורח ומלבלב בה שתלנו פרחים שפורחים בתקופות שונות במהלך השנה. רבים מהצמחים גם נחשבים אנרגטיים ברפואה האלטרנטיבית. ניסינו לעשות את המקסימום, במינימום משאבים בעזרת המתנדבים שלנו."

איך האהבה שלך לטבע מתבטאת בבית?

"אנחנו אוגרים מי גשמים מהגג ומשקים בהם עציצים, יש לנו גינה קטנה עם צמחים רפואיים שאני אוהבת, וממליצה עליהם מאוד במקום תרופות כימיות. הדסים ועצי הדר מייצרים חומרים ביו-אקטיביים שמטהרים את האוויר, הם מפיצים ריח טוב והורגים חיידקים." לדברי אולגה, צמחים מסוימים ו"ביו-אנרגיות" הנובעות מהם הם בעלי סגולות רפואיות, והם מסוגלים להקלה גופנית או נפשית. "כיום כבר יודעים שלכל חי יש ביו-אנרגיות, לאדם, לחיות, לפרחים, לעצים. לברוש, לדוגמה, יש יכולת להוריד לחץ פסיכולוגי רק מלהיות לידו, לשים עליו ידיים, וחצי שעה של טיול בחורשת אורנים יכולה להוריד לחץ דם. כשאמא שלי חלתה בסוכרת עם תופעת לוואי כואבת, הרפואה הקונבנציונלית פשוט לא נתנה לה מענה. קראתי אז על מחקר שנערך באוניברסיטה העברית, וגילה כי שורש הסירה הקוצנית יעיל לטיפול בסוכרת. אספתי מהקוצים בפרק, שהיו נקיים מחומרים רעילים, והכנתי לפי המתכון שבספר. הסוכר שלה ירד פלאים, ומעבר לזה - תופעת הלוואי שסבלה ממנה נעלמה ולא חזרה עוד."

שלום בין העולמות

בתוך מושב טריפוליטאי מסורתי בדרום הארץ, שובה, הוקם לפני כשלוש שנים גרעין אקולוגי-חסידי קטן. "הכיסופים של האנשים לפשיטות מרצון, לעבודת נפש קהילתית, לקיימוּת, הם מה שהביא אותנו לכאן. רצינו להתיישב בפריפריה, לחזק ולהתחזק," פותח איתי יוסף לחמן, תושב המקום ואב למשפחה אחת מתוך שלוש המייסדות. הגרעין בראשיתו מנה שבע משפחות, והוא גדל עד היום לעשרים ואחת משפחות. הקהילה מורכבת מחוזרים בתשובה ומדתיים מבית המאוגדים סביב מצע רוחני של חסידות עם קיימוּת - המילה העברית לאקולוגיה.

יש בכלל קשר בין חסידות לאקולוגיה?

"בחסידות יש רצון להוריד את התורה מהשכל לכל חלקי הנפש והגוף. האקולוגיה עושה תהליך דומה של התפשטות הקדושה למרחב סביבנו: לא רק אני והאנשים שאתי, גם הצומח, החי והדומם. אנשים שמחוברים לתורת ארץ ישראל צריכים להבין את ההשלכות של אורח החיים המערבי שהעולם הדתי-לאומי מורגל לחיות בתוכו."

אתם מארגנים מדי פעם שבתות אירוח. מי האנשים שבאים לשבת כזו?

"באים דתיים ובעלי תשובה, רווקים ורווקות, לפעמים מעט משפחות. אנשים שמחפשים את החיבורים בין תורה לבין העולם האקולוגי. אקולוגיה לפעמים נתפסת כמו הדת החדשה של השמאל, אנחנו רוצים לעשות שלום בין שני העולמות דווקא."

איך מארחים כל כך הרבה אנשים בצורה אקולוגית?

"אחת מהשבתות התקיימה בפרשת נח, הגיעו קרוב לשלושים אנשים מכל מיני מקומות בארץ. הכלים היו מחומרים מתחדשים כמו במבוק ותירס, וגם הסעודה הייתה מקומית, טבעית. אנשים מהמקום הכינו ובישלו אוכל גולמי וכמה שפחות מעובד." איתי יוסף מפרט את המצע החומרי וגולש לרוחני: "למדנו על מגוון ביולוגי ועל הכחדת מינים לאור המקורות, ועונג שבת היה סביב חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק. אשתי גם העבירה לנשים סדנה בנושא קוסמטיקה אורגנית."

ואיך היו התגובות?

"הייתה הרגשה של התחדשות. האדם יוצא מתוך העולם שלו והמציאות שלו וחווה מעבר ללימוד שנאמר בפשטות, לחיים בפשטות, ללא רדיפה אחרי כסף ותאוות. עולם של גינה אורגנית קטנה לכל משפחה ולולים אורגניים."

הלימוד בשבתות האירוח הוא למעשה פרי של הלימוד בבית המדרש, בו לומדים בקביעות החברים, חוקרים ויוצרים סביב נושא האקולוגיה ביהדות. אחד מנושאי הלימוד שדרכם ניגשים אל החיבור בין סביבה, קיימות ויהדות, הוא הבית: "יש חומרים גולמיים ומעובדים, יש חומרים שמשדרים לשכן שלי 'בוא, תשתתף, תבנה אתי יחד,' ויש שמרחיקים.'"

ומה קורה כשלא מדובר בבחירה בין אידיאלים אלא בסתם קשיים יומיומיים?

"תלוי איך מתייחסים אליהם. בשביל לחיות אקולוגי היום צריך להשקיע קצת יותר כסף, אבל אם משתמשים בפסולת לקומפוסט ומפזרים בגן הירק, אחר כך זה חוזר לצלחת שלך. גם הילדים מרגישים את החיבור הזה, בעולם שמתייחס למציאות בעיגול, באחריות, ולא רק משתמש וזורק שמישהו אחר ינקה."

לסיכום, מה המפתח לאורח חיים אקולוגי?

"פשטות מרצון," אומר איתי יוסף. "'דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון' - דע מאין הדברים הגיעו אליך, לאן הם הולכים אחרי שהם יוצאים מחזקתך, ומה הדין שעמד לפני מי שייצר אותם. המפתח הוא לעשות סדר עדיפויות בזמן ובכסף, ולהאמין שמי שעושה מצווה אחת - דן את העולם כולו לכף זכות."


הכתבה המלאה פורסמה בירחון הנשים "הלל"