חלפו שבועיים מאז שהזמר והגרוש הטרי חנן בן ארי הוציא שיר חדש מתוך האלבום המלא שעתיד לצאת בינואר, וכבר אפשר להגדיר את השיר "אהבת חיי" כשיר הרווקות הטוב ביותר שיצא בישראל מאז "ציפור זהב" של איה כורם. בכנות ופתיחות שמאפיינת את בן ארי מאז האלבום "עטלף עיוור" הוא שר על תופעה נפוצה וכואבת וכובש את לב המאזינים. אלא שהוא לא הראשון שעושה את זה: כבר לפני שנה וחצי שחררה נרקיס את "הכל לטובה", כחלק מהאלבום "תשובה?", ולמרות ששני השירים האלו עוסקים בכמיהה למציאת אהבה - תהום פעורה ביניהם.
"אהבת חיי" - חנן בן ארי
מה משותף לחנן בן ארי ונרקיס? המון. שניהם דתיים שקצת יצאו מהמסגרת ושניהם מבקשים שלא יגדירו אותם. שניהם גרושים והורים לילדים, ושניהם מוכנים להודות בכנות שהם מחפשים אהבה. עבור נרקיס, שהתגרשה עוד לפני שהתפרסמה, הרווקות היא חלק מהאישיות שלה. היא מדברת עליה בראיונות, היא מסוקרת במדורי הרכילות עם רביד פלוטניק והיא שרה על זה לא מעט. עבור בן ארי, שמותג כאבא שמתפלל על הילדים שלו, כל עניין הרווקות הזה לגמרי חדש. היו לא מעט שהתכווצו ממחשבה על הדסה כששמעו אותו שר "איך לפעמים מרגיש כאילו/החיים עוד לא התחילו".
למרות הדימיון, האזנה לשני השירים האלו מעוררת תחושות שונות בתכלית. נרקיס (יחד עם גיל ויין וצליל קליפי, שכתבו איתה את השיר) שמה דגש דווקא על הקושי בעולם הרווקות ומתייחסת לסיטואציה שכל רווקה מכירה: "זה קשה בשבתות, בעיקר בחגים/הם ישאלו מתי תמצאי אחד מתאים", ומדברת על התסכול שהיא חווה בלי פילטרים: "ללבד יש מחיר/כבר אין לך אוויר/מדברת לשמיים/אבל אף אחד לא מחזיר".
בן ארי, מצידו, מגיע מזווית אחרת לגמרי. פחות מסכנה, יותר נרגשת ומצפה: "שמתי פרחים על שולחן/ התלבשתי לבן והלב כבר מוכן". "הנואשות" שזועקת מהשיר של נרקיס נעדרת מהלהיט החדש של בן ארי. למרות הכמיהה לאהבה הוא לא רודף אחרי אף אחת: "אני לא פורש לה רשת או חכות/אני מהשירים למדתי לחכות".
"הכל לטובה" - נרקיס
בשני השירים האלו יש הרבה אופטימיות ותקווה, עם ביטחון עצום שאותה אהבה אכן תגיע לפתחם, אך גם כאן ההבדל ניכר. בעוד בן ארי מחפש אהובה לחלוק איתה סודות ולעבור איתה דרך וחיים משותפים, נרקיס מחפשת מושיע. היא רוצה מישהו שיקים איתה משפחה (על אף שכבר יש לה אחת כזאת), שיבטיח לה שהיא לא לבד, שיתחתן איתה ובעיקר שיגאל אותה מהסיוט הזה.
החוויה של נרקיס מוכרת. היא לא חריגה בעולם הרווקות, והתחושות שהיא מתארת בשיר - ייאוש, בכי, כמיהה, מבטים מרחמים מסביב וגם שברונות לב - הן כאלו שבחורות רווקות רבות נתקלות בהן. אלא שהבחירה להתמקד דווקא בתחושות האלו מעוררת תחושת אי-נעימות ומבוכה יותר מאשר הזדהות. בן ארי, לעומת זאת, לא נוגע בשירו בכלל בכאב - אלא רק ברצון. זה פחות חשוף, אך באותה מידה גם פחות שורף.
בן ארי ונרקיס גדלו בציבור הדתי, שם להיות רווק מבוגר זה הרבה יותר מאתגר. הם אמנם לא רווקים קלאסיים - הם גרושים, הם הורים והם בעיקר מפורסמים - אך הם מכירים את המבטים והתסכול המדוברים. דרך כנות וחיבור אמיתי לנושא הם מצליחים לשיר על הרצון לאהבה בצורה חשופה ונוגעת, כל אחד בדרכו. מי יתן שימצאו את שאהבה נפשם.