חג החנוכה הגיע, ואיתו המזמורים. האקדמיה ללשון העברית שיתפה היום (ד') פוסט בפייסבוק בו הסבירה שורה אחר שורה את משמעות הבית הראשון במזמור "מעוז צור", ועשתה סדר לכל המתבלבלים. "גם אתם ממלמלים לאחר הדלקת הנרות? בשביל זה אנחנו כאן", נכתב בפוסט.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ – בעת הנקמה באויב
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי – כינוי לקב"ה, על פי תהלים: "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי". לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ – על פי מדרש בראשית רבה: "לך נאה לומר שירה" – שישראל אמרו שירה על הניסים שעשה הקב"ה עימהם. תִּכּוֹן – יתכונן וייבנה. בֵּית תְּפִלָּתִי – כינוי לבית המקדש, על פי ישעיהו: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". הפועל תִּכּוֹן בנקבה מתייחס כביכול למילה תְּפִלָּה, על פי "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים). וְשָׁם – בבית המקדש. תּוֹדָה נְזַבֵּחַ – נקריב קורבן תודה על הגאולה ועל חנוכת הבית.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ – בעת הנקמה באויב, על פי ישעיהו: "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ". מִצַּר הַמְּנַבֵּחַ – בציור הנביחה יש רמז לפגיעות ולפרעות, וגם רמיזה למדרש ויקרא רבה על נבוכדנצר שביקש שיעבדוהו ובקשתו הייתה כנביחת כלב. אָז – בעת הגאולה, בניין המקדש והנקמה באויב. אֶגְמֹר – אשלים את שירי, על דרך 'גמר את ההלל'. בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ – על פי תהלים: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד".