שאלה
שלום לכבוד הרב
למדתי סימן תמ"ב הלכות פסח וזה מה שיצא לי, האם זה נכון:
א. כל חומרי הניקוי, כל כלי הפלסיק חד פעמי, לא צריכים הכשר לפסח כיון שלא ראויים לאכילת כלב.
ב. גם כלים חד פעמיים מניר שמדביקים אותם מותרים כיון שלא ראויים לכלב. ואפילו אם דבקו אותם בדבק חמץ שמבואר שם סעיף ג שאסור להשתמש בניירות שדבקו אותם בחמץ לאכילה מחשש שלפעמים נמצא עליהם ממשות מהחמץ, בכלים חד פעמיים מניר אין את החשש הזה.
ג. כל התרופות מותר לקיימם כיון שלא ראויים לאכילת כלב, וגם סירופים שיש בהם טעם טוב לילדים הרי הם לא מאכל בריאים רק חולים ומבואר שם סעיף ד' שמותר לקיימם. ורק ויטמינים עם טעם טוב שמוצצים אותם כמו סוכריה, אם דרך הבריאים ג"כ למצוץ אותם להנאה כסוכריה ולא דווקא בזמן חולי, יהיה אסור גם לקיימם.
ד. מאכל שלא ראוי כלב אסור לאוכלו מדרבנן כמבואר שם סעיף ט במ"ב כיון דאחשביה. אבל כל התרופות שלא ראויים למאכל כלב שמעתי בשם ר' משה פיינשטיין שמותר לאכלם בפסח כיון שלצורך רפואה לא שייך אחשביה. וגם אם יש לתרופה טעם טוב שנחשב לראוי לאכילה בשעת הדחק הרי מבואר ביו"ד כמותר לחולה לאכול מאכל איסור שלא כדרך הנאתו, והסירופים אפילו שיש בהם טעם כיון שאדם רגיל לא יאכל אותם הם נחשבים לשלא כדרך הנאתם, ויהיה מותר לאכלם בפסח.
תשובה
שלום וברכה!
א. נכון מאד. ברם הזהר בנייר אפיה וכד' מכיוון שמורחים עליהם חומר העשוי עמילן וברוב המקרים הוא מופק מחיטה ולכן מדובר בחמץ גמור ואוסר את האוכל שתניח עליהם בנותן טעם.
ב. לא מדוייק. דבק העשוי מחמץ הינו חמץ נוקשה ואוסר ג"כ בנותן טעם. לכן ברגע שתניח אוכל חם על הכלי , האוכל יבלע טעם חמץ ויאסר. בנוסף לכך עולה מבתימת הפוסקים שחמץ נוקשה חייב ביעור מחשש שבטעות יאכל אותו וזה בדיוק המקרה - תאכל את הטעם של חמץ.
ג-ד. לא כ"כ פשוט לומר שכל תרופה אינה ראויה למאכל כלב או אדם. ייתכן והדבר אכן ראוי למאכל, אלא אנחנו מפונקים ולא נוגעים בזה. הרי מבואר בדברי הרמב"ם בהל' טו"א פ"א ה"ב ופ"ב הי"ד משקה שאינו ראוי לשתית אדם אינו מקבל טומאה וגם אינו מכשיר ואע"פ כן מבואר במשנה מס' מכשירין פ"ו מ"ה וגם נפסק ברמב"ם הל' טו"א פ"י ה"ב שהיוצא מהאוזן ומן החוטם ומי רגלים של בן אדם בין של גדולים בין של קטנים נחשבים למשקים והם תולדה של מים. הנה יש לך דבר שלכאורה מאוס לגמרי, אך עדיין נחשב כמאכל אדם. לכן רק בתרופות העשויות בתהליך כימי שנפסלו ממאכל אדם עוד בתהליך היצור ומשתמשים בעמילן רק כדי להדביק את התרופה ואז השימוש אינו דרך האכילה, מותר לקיים ולהשתמש בתרופה מכיוון שמדובר בשימוש שלא דרך הנאתו וגם השימוש נעשה לרפואה.
תרופות שיש בהן מתיקות, כגון סירופים לילדים, סוכריות נגד כאבי גרון וכד' נחשבים לדבר הראוי למאכל אדם, ואע"פ שבריאים לא אוכלים אותם בד"כ, בכל מקרה לא נחשב השימוש בהן שלא כדרך הנאתו. הרי נהנה מאכילת חמץ המעורב עם התרופה ודווקא את המתיקות של החמץ רוצה בנוסף לחומר הכימי שבתרופה. לכן ברור שאסור להשתמש בתרופות מתוקות שאין עליהן כשרות לפסח, אא"כ מדובר בחולה שיש בו סכנה ואין תחליף לתרופה.
חג פסח כשר ושמח!
חיים בריסק