חברה

בס"ד
שלום רב,
הרגשה רעה, כמו שאת מתארת, מורכבת ממספר סיבות. לעיתים קרובות ההרגשה הרעה שלנו כל כך מכבידה עד שקשה להתבונן בצורה בהירה במכלול הסיבות שמביאות להרגשה הזאת.
אנסה למנות את הסיבות להרגשה הרעה שלך, כפי שהן עולות מהשאלה. אבל אני אסדר את הדברים כך שנוכל להצביע על הרגשות השונים שמקשים עלייך:
1. המצב החברתי שלך לא טוב:
"לא מרגישה שהחברות שלי רוצות אותי בתור חברה ממש וכאחת מהן ולא רק בתור מספר 2 או 3.
אני מרגישה שהמצב החברתי שלי לא כ"כ טוב כמו שאני רוצה"
2. את לא מרגישה תחושת מיצוי
"ואני פשוט לא מרגישה תחושת מיצוי מספיק כשאני באולפנה אני רוצה להרגיש ´יותר´"
3. את לא מרגישה שאפשר לשנות משהו – את מרגישה יאוש
"אני כבר לא יודעת מה לעשות
אני במצב של יאוש כבר"
4. את מאשימה את עצמך
אולי אני לא בסדר
אולי זה בגלל שאני עברתי לאולפנה עם ´דעות קדומות´
אולי לא מספיק נתתי לדברים לזרום

בסיום את חוזרת לשני נושאים שנזכרו קודם – כנראה אלו הרגשות היותר קשות:
המצב החברתי: "איך אני אוכל לתקן את המצב החברתי שלי??"
היאוש: "אני מרגישה כ"כ רע".

לאחר שהתמונה ברורה אפשר בקלות לדעת מה לעשות:
ראשית קשה לך מפני שנדמה לך ש - "אי אפשר לשנות". את ההרגשה הזאת נפתור בקלות כשנתחיל לשנות, אז נראה שאפשר לשנות הרבה מאוד.
אם רוצים לשנות – הכי פשוט לשנות דברים שתלויים בעקר בנו. אם זה תלוי בי ואני רוצה לשנות – אני משנה!
המצב החברתי לא תלוי רק בך, אבל תחושת המיצוי תלויה רק בך.
את צודקת בהחלט כשאת קובעת: "אולפנה זה זמן ליצור דברים, לעשות, לחוות," אבל את קושרת את כל אלו למצב החברתי שלך – וזה לא נכון.
יש בנות רבות, גם באולפנא שלך, שאין להם חברות מספר 1, למיטב הכרותי עם בנות בגיל הזה, לרוב הבנות אין חברות מספר 1.
יש להן קשרים חברתיים רגילים, חברות של כולם, עם כולם, חברה רגילה.
האם זה מונע מהם להרגיש, כמוך = "תחושת מיצוי מספיק כשאני באולפנה"?
אפשר (וצריך) להגיע למיצוי מלא בלי כל קשר למצב החברתי.
אפשר לפעול ולעשות באולפנא: לעזור לבנות חלשות. לתמוך בתלמידות חמישית שקשה להן להסתגל, למצוא בנות בכיתה שלך שיש להן קשיים חברתיים יותר ממך, ולתת להן תשומת לב...
או לחילופין להשתתף בארגון דברים לכיתה ולאולפנא: ארועים, פעולות, תכניות... אפשר להציע עזרה למדריכה כשהיא כל כך מתאמצת בדברים שהיא מכינה לכן.
אפשר גם להשקיע יותר במקומות שמחוץ לאולפנא: בסניף או להתנדב באיזה מקום ולהרגיש שם משמעות של עשיה.
חשבי על כך – אולי הקשיים החברתיים שלך לא נתנים לשינוי – אבל ההחלטה שזה הדבר הכי חשוב בחיים שלך עכשיו, המקום הכל כך מרכזי שאת מעניקה לכך – זו החלטה שלך, שאת יכולה לשנות אותה.
אם תתני למצב החברתי שלך מקום פחות מרכזי – תפתר גם הבעיה מס' 4 – ההאשמות שאת לוקחת על עצמך לכך שאין לך כרגע הצלחה חברתית.
הדברים כאן צריכים ללוות אותנו לאורך כל החיים, עלינו לדעת שהרבה קשיים באמת לא תלויים בנו – אבל המקום שאנחנו נותנים להם כן תלוי בנו.
כל קושי צריך לקבל את מקומו הטבעי, אולי הוא מציק, מטריד אבל זו האחריות שלנו לדאוג שהוא לא ימלא את חיינו.

באשר לתיקון הנפש והאישיות בעזרת ספר מתאים, צריך למצוא את הספר שמתאים לך. ספר שהקריאה בו משפיעה על ההרגשה שלך.
כל אחד מתחבר לספר אחר: יש מי שההגיון מדבר אליו ויש מי שהרגש, יש מי שסיפורים מרחיבים את לבו ויש מי שדווקא פסוקים ודברי חז"ל מושכים אותו.
אני בטוח שבאולפנא שלך יש ספרית מוסר – תגשי לשם, בכל פעם תבחרי ספר אחר, תקדישי לו כחצי שעה, לעיין בו, לקרוא פרק אחד או שניים.
אם את רוצה המלצה ברורה יותר: נראה לי שאת ספרי הרב קוק יהיה לך קשה ללמוד לבד. ספרים עמוקים מאוד שבכל זאת מתאימים לנוער הם ספרי הרב אלימלך בר שאול (מצוה ולב, מערכי לב ועוד) וספרי הרב דסלר (מכתב מאליהו).
בהצלחה!