שאל את הרב

הנחלת ערכי יהדות במשפחה חד הורית

חדשות כיפה הרב מאיר צוקרמן 02/08/05 12:18 כו בתמוז התשסה

שאלה

שלום רב,

בשנים האחרונות עברתי מהפיכות רבות בחיי, אימי חלתה קשות, מתיחות בעבודה ופיטורין, פרידה מבן זוג. הכל ביחד וקשה. רק לפני חצי שנה התחילו הדברים להסתדר ובעיקר נראה לי בשל ההתחזקות שלי והאמונה שלי שהכל בידי הקב"ה. לצערי בנתיים אימי נפטרה, פוטרתי, אך מצאתי משהו אחר ב"ה.

בנתיים אני חוזרת לערכים שספגתי בילדותי מבית סבא וסבתא והורים, שמעולם לא הסבירו ולא כפו דבר בענייני דת ויהדות, אלא רק היו שם (בעיקר סבא וסבתא) כדי לתת ולשמש דוגמא. ואכן הדברים חלחלו וכעת אני מבינה, כל כך הרבה, ולומדת ומבררת, ולא קולטת עדיין את עוצמת האמונה, התפילה, אוצר הידע הגלום ביהדות שלנו. כמה שלומדים יותר, מבינים כמה יודעים מעט, וזה בוודאי אחרי התואר הראשון וגם השני שלי.

כעת לשאלה, בניי מתגוררים עימי, בן 14 ובן 10. אני מנסה לשמש דוגמא, ולהנחיל ערכי יהדות, הרגלים ערכיים, ונתקלת בהתנגדויות לעיתים. הבנים מכבדים אותי בכמה מצוות שהם מוכנים לעשות מדי פעם, זה לא בא מהם ומתוכם. אני הולכת להרצאות של "ערכים", היתי בסמינר של "יד לאחים", ושל "ערכים", שהצטיינו בהעברת ידע, ומידע גם במישור הזה.

בדרך כלל לפני שנפרדתי מבעלי, שמרתי על שבת בצורה חלקית, ואפילו סמלית. כעת אני הרבה יותר מקפידה, בהדרגה, לאט לאט ומנסה לקרב את הילדים שלי ולהראות להם כמה דברים יפים בה יש. עשיתי מנוי ל"זרקור", בדרך כלל אני קוראת, ומספרת להם סיפורים משם, כשהם מוכנים לשמוע, וזה לא קורא הרבה, הצעתי להם להצטרף אליי לסמינר נוסף, הם לא רוצים כי הם מפחדים שאני אחזור בתשובה. למרות שאני אומרת להם שאני בעלת תשובה כבר ושאני אדם דתי מודרני, גם כך ושתמיד היתי, אבל שכעת אני מביעה זאת יותר כי כך אני רואה את האמת. גיל ההתבגרות , זהות אישית, עיצוב האישיות , הבן הבכור בתהליך זה כעת. הקשר עם האב נעשה מאוד חיובי עם הפרידה. הם מבלים יחדיו, בים, בטניס, כדורגל,שחיה, ועוד. אבל אצלו בשבת הם אוכלים פיצה או מקדונלדס לעיתים קרובות יותר. בשבת שהם איתי הם חווים שבת יהודית מסורתית הכוללת הרגלים מהבית, ברכות, קידוק ,חמין, פלטה, שולחן ערוך למופת עם כל המאכלים הטובים . קרה שאני לוקחת אותם למשפחה דתית שלי לסופי שבוע ומאוד נהנת לראותם מתלווים לבית הכנסת (גם אם הם מעקמים את הפרצוף), אני מנסה הכל בטוב, ברוח טובה, מלווה בהומור, כדי לחבב עליהם את היהדות. זה קשה לעשות את

תשובה

אני מרגיש נבוך, לתת לך עצות כיצד להעמיק את החינוך היהודי האמיתי לילדייך, מכיוון שמה שאת מתארת שאת עושה, זו הדרך הטובה ביותר. אהבתך לילדייך, הסבלנות והסובלנות שלך לקבל אותם ב"מקומם", כפי שהם, מתוך אמונה שיתקרבו לאט לאט, זה הדבר החשוב ביותר. אי אפשר לכפות עליהם לשנות את דרכם, ואני מאד מעריך את יכולתך "להתאפק" ולא לכפות עליהם. אני מאד מעריך את הדרך שאת מתארת את הקרבה שנוצרה בינם לבין אביהם אחרי הפרידה. לדרך שאת רואה זאת, יש חשיבות עצומה, כי ילדייך רואים את בטחונך בדרכך בכך שאת לא "לחוצה" מהקשר שקיים בינם לבין אביהם. אני מאמין שהם יתקרבו אל דרכך- דרך התורה- לאט לאט. הפחד שקיים אצלם היום מפני "דת" "דתיים" חזרה בתשובה וכו' יפוג עם הזמן. סבלנותך "תשתלם". חזקי ואמצי בדרכך הנבונה בחינוך ילדייך.

כתבות נוספות