האם פורום תקנה הוא למעשה בית דין שדה?
פורום תקנה אינו "בית דין שדה". אין לו סמכויות ענישה ואין הוא יכול לכפות את החלטותיו. כל סמכותו היא מוסרית, והיא נשענת על האמון שיש לנוגעים בדבר בחברי הפורום. הנוגעים בדבר הם הנילון (זה שהתלוננו עליו), מעסיקיו, והציבור שבתוכו הוא פועל. פעולת הרכבי הפורום נקייה, דיסקרטית ושומרת על כבוד האדם. ברוב מוחלט של המקרים הנילון בעצמו מקבל את המלצות הפורום, בבחינת "מודה ועוזב". אם לא - פונים אל מעסיקיו, מיידעים אותם, והם מחליטים האם לקבל את ההמלצות. במקרה קיצוני שבו מדובר באדם שפעילותו קשורה לקהל רחב, יש לפעמים צורך להביא את הדברים בפני הציבור, כדי שהציבור ידע את אשר לפניו, וייזהר.
עם כל הכבוד ליושבים בפורום, השאלה המתבקשת היא - מי שמכם?
ההלכה מעניקה סמכויות נרחבות לנציגי ציבור. כך פוסק הרמ"א בשלחן ערוך (חו"מ סי ב): "וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כבית דין הגדול". ובסמ"ע שם: "ז"ל המרדכי ראש פ"ב דבבא מציעא בשם תשובת רבינו גרשון (מאור הגולה): כל מי שנתמנה על הציבור הוא כאביר באבירים, ויפתח בדורו כשמואל בדורו, וכל מה שעשה עשוי". על השאלה "מי מינה אתכם?" התשובה פשוטה: בפורום יושבים רבני ערים, ראשי ישיבות, ראשי מוסדות חינוך לבנים ולבנות, מחנכים ויועצים. תלמידיהם וחניכיהם הם שמינו אותם. הם הרואים בהם את נציגיהם ומקבלים את סמכותם, והם הם הציבור הרלוונטי לפעולות הפורום.
מדוע לא לקיים הליך רגיל בבית משפט?
כי אין למתלוננים תביעה משפטית (במידה ויש כזאת הם מופנים לרשויות החוק). יש להם רק זעקה על התנהלות מסוימת, והם מפנים אותה אל גוף ציבורי וחינוכי שהם נותנים בו אמון. כאמור, בגוף הזה שותפים גם תלמידי חכמים גדולים.
האין חשש לקבלת לשון הרע והשמצות שוא?
לא. הרכבי הפורום מקיימים "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" (דברים יג, טו), מזמינים את הנילון - אם יש צורך בכך גם יותר מפעם אחת - ושומעים את דבריו, ורק כאשר מגיעים למסקנה ברורה ש"הנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך" - מקבלים החלטות. בענין זה יש להזכיר הלכה פסוקה בשלחן ערוך (אה"ע קעח, כ): "אשת איש שטוענת על איש אחד שהוא רודף אחריה, והוא מכחישה, אין להאמינה כדי לייסרו (=להלקותו), אבל יגזרו עליו נידוי שלא ידבר עמה כלל ושלא ידורו בשכונה אחת. ואם הוא מוחזק בעיניהם לחשוד על העריות - ראוי לגעור בו בנזיפה, ולאיים עליו שאם לא יתנהג כשורה יבדילוהו מביניהם לרעה וידחוהו בשתי ידים". בכל המקרים שהפורום דן בהם עד כה אין המדובר בהכחשה.
שמא עשה תשובה?
חזרה בתשובה היא כמובן הדבר הרצוי. אבל כאשר מדובר במעשים חוזרים ונשנים לא די בהרהורי תשובה. דרושה התרחקות והרחקה מהמצבים הבעייתיים העלולים להביא למכשול נוסף. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במעשים סדרתיים המעידים על בעיה נפשית הדורשת טיפול מקצועי כחלק מתהליך של תשובה. דרושה גם בקשת סליחה עמוקה מהנפגעים, שכן "עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו" (משנה יומא ח, ט).
מה הצורך לפרסם?
כאמור, כאשר מדובר באדם שאינו פועל רק במסגרת מצומצמת, אלא פעילותו מתפשטת אל ציבור רחב, ייתכן מצב שבו צריך להזהיר את הציבור. חז"ל אומרים שבמצבים מיוחדים אין לחשוש לחילול השם בפרסום, אלא אדרבה, מניעת הפרסום היא הגורמת חילול השם: "מפרסמין את החנפין מפני חילול השם" (יומא פו:). וכך פוסק החפץ חיים בהלכות לשון הרע (כלל ד סעיף ז ובבמ"ח שם), שהעובר עבירה ידועה לכל פעם אחר פעם, "דעל ידי זה הוא יוצא מכלל עמיתך ונכנס בכלל כת חנפים, התירו חז"ל לפרסם גנותו, כדי שייזהרו הבריות ממנו על להבא מללכת בדרכיו, וכיון שאין כוונת המספר לספר בגנותו רק לתועלת הנ"ל שיצא מזה לשאר אנשים לכן מותר". עוד אמרו חכמים: "גדול הוא קידוש השם מחילול השם" (ירושלמי קידושין ד, א). מדובר שם במעשה שיש בו צד של חילול השם, אך הוא מודיע לכל שנעשה צדק ולא ויתרו לפוגע, ולפיכך יש בו משום קידוש השם, וגדול קידוש השם מחילול השם.
לא חששתם שתגרמו למשבר בציבור?
הזעזוע והכאב של הציבור מראה את גדולתו. קהל ישראל הוא קהל קדוש, והציבור אינו נשאר שוה-נפש לנוכח תופעה של חילול הקודש. הציבור יתגבר, ייטהר ויתחזק בע"ה, ומחץ מכתו יירפא. מי יתן שתהיה רפואה וכפרה גם ליחיד.