הפסוק במשלי (א, יט) אומר:
"כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו יקח".
בפסוק המסיים את קטע הרשעים, מסכם שלמה את יחסו השלילי לבוצעי הבצע. בקטע הבא ננסה להבין את משמעות הביטוי בוצע בצע, נזכיר את אמירתנו לגבי אורחותיו, וננסה להבין מה זה, איך ולמה את נפש בעליו יקח.
בצע כסף
הביטוי בצע מוזכר בפרשת יוסף ואחיו (בראשית ל"ז, כו):
"ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו".
אחי יוסף זורקים אותו לבור, ורוצים לתת לו למות. יהודה מציע להם, שבמקום שיהרגו אותו, יתנו לו למות, ויאלצו לחיות עם הריגתו, אפשר במקום זה למכור אותו. כשהוא משכנע אותם לא להשאיר אותו בבור, הוא שואל אותם "מה בצע", מה נרוויח מהריגתו של יוסף?! אם נמכור אותו, לעומת זאת, נרוויח (גם כסף וגם מצפון נקי, "וידנו אל תהי בו")!
אדם שהוא בוצע בצע, הוא אדם שמחשבתו מוסבת על הרווח שהוא יכול להשיג. כל מהותו היא הרווחת רווחים, נסיון לנכס לעצמו ממון נוסף. זה חייו, על כך ענייניו ואלו אורחותיו, כל דרך שתוביל אותו להרוויח משהו ישרה בעיניו. בין אם זה כשר, מוסרי והגון ובין אם לא.
בפרק א בישעיהו (פס כג) מוכיח הנביא את ישראל:
"שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".
כשאדם נוהה אחרי הבצע, כולו אוהב שוחד ורודף כסף, אז ודאי שהוא לא יפנה לעשות דברים מוסריים. אם הוא דיין, הוא לא יפנה לדון דין של יתום ואלמנה, מכיוון שזה לא רווחי, הם לא יוכלו לתת לו שוחד.
לקיחת הנפש א
יותר מכך. אדם כזה, שהוא במהותו רודף אחרי הכסף ורווח, לא בוחל באמצעים על מנת להשיג אותם, כאמור. בצורה הגיונית, רגליהם שלרע ירוצו, ישפכו דם בסופו של דבר. ישנה הלכה של "הבא במחתרת": כשגנב פורץ לבית אנו מניחים, בתנאים מסויימים, שהוא בא להרוג, שאם הוא הוא יפגוש את בעל הבית בזמן שהוא פורץ הוא יהרוג אותו, ועל כן מותר לבעל הבית להרוג אותו קודם.
איך מגיעים למצב כזה? כשאדם מעמיד את רווחיו הפיזיים, הגשמיים, במרכז, הוא מאבד את הרגישות הפשוטה לאנשים אחרים, את ההכרה בכך שיש יישויות ועצמים בעולם חוץ ממנו. אדם שמרגיש עצמו כחזות הכל, לא מרגיש את האחר אלא רק את ממונו, את מה שיכול להרוויח ממנו, וממילא יש לחשוש שגם יפגע בו, שאת נפש בעליו של הממון יקח.
אורחותיו הם, אם כן, הדרך שמעשיו מובילים אליה. אדם שהוא אוהב שוחד ורודף שלמונים, כרגע הוא עדיין מתייחס לאנשים אחרים, הוא עדיין לא רוצח, אבל הדרך שלו מובילה לכך, זה מה שיקרא בסוף - "כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו יקח".
לקיחת הנפש ב
אני רוצה להציע פירוש שונה לפסוק. אדם שאכפת לו רק מעצמו ומרווחיו האישיים, לא רק שיקח את נפש בעל הממון, כפי שפירשו כל המפרשים (ובצדק גמור על פי ההקשר), אלא שגם את נפשו שלו יקח, את עצמו ועצמיותו. כשאדם הולך אחרי רצונותיו, דחפיו ותאוותיו, הוא מאבד את עצמו, הוא נותן לדברים החיצוניים לו להשתלט עליו.
אורחותיו הם, אם כן, הנתיב והשביל שאליו הוא מוביל את עצמו. כרגע עוד יש לו עקרונות, הוא עוד אדם שאוהב וחושב, כועס ומרגיש, הוא אדם שנושם בעצמו, אדם חי, אבל הדרך שהוא בחר בה, הכניעה לדחפים החומריים שלו והנסיון להשיג ממון בדרכים שלאו דווקא כשרות, יובילו אותו יום אחד לאבד את עצמו לדעת, יוליכו אותו לאבד את הכל.
שלמה המלך מלמד אותנו כלל חשוב ביחס לעולם הפשע: "קל להכנס קשה לצאת". כשהאדם נגרר לבצוע בצע, "רק ליום אחד" ו"בחיי שכשאעשה קצת כסף אהיה ישר", יהיה לו קשה מאוד לצאת משם. יהיה לו קשה מבחינה טכנית, כי הוא קשר קשרים וחייב טובות וכדומה, יהיה לו קשה כי כבר התרגל להרוויח כסף בצורה "זולה ומהירה", ויהיה לו קשה בעיקר כי הנפש שלו הושחתה, כי הנשמה שלו כבר נלקחה על ידי הבצע.