אחרי עשרים וארבע שנה

'מתנות הקוסמים'

קובץ הסיפורים 'אחרי עשרים שנה'[1] הוא קובץ של סיפורים קצרים - פרי עטו של הסופר האמריקאי או הנרי[2] (O. Henry) - המתאר בסיפוריו את ראשיתה של המאה העשרים. הסיפור הפותח את קובץ זה, ואחד המפורסמים שבו, הוא הסיפור 'מתנות הקוסמים'[3]. הסיפור מתאר זוג עניים החיים בפשטות עד דלות ואין להם אלא זה את זו. לכבוד חג המולד מתכננים השניים לקנות מתנות איש לרעהו אולם אין ברשותם כסף.

"וזאת לדעת שני קניינים היו להם לזוג ג'יימס דילינגהם יונג ועליהם גאוותם. הקניין האחד היה שעון הזהב של ג'ים שנחל אותו מאביו ואביו מאביו. הקניין השני היה שערה של דלה. אילו התגוררה מלכת-שבא בדירה שממול לגזוזטרת המטבח, היתה דלה מייבשת את שערה לפני החלון – אך ורק כדי לבייש את תכשיטיה ומשכיותיה של הוד מלכותה. אילו היה שלמה המלך שומר-הבית, וכל אוצרותיו גנוזים בקומת המרתף, חזקה על ג'ים שהיה מוציא את שעונו מדי עברו על פניו – ובלבד שיראה את המלך מורט את זקנו מקנאה".

בהמשך הסיפור האשה קונה לבעלה רצועת פלטינה לשעון, היות ורצועת העור הישנה והבלויה מביאה אותו להציץ בשעונו בהחבא. הבעל קונה לאשתו את סיכות השיער המשובצות באבנים טובות שחלמה לקנות בחנות בברודווי על מנת שיעטרו את שערה הארוך והמבריק. שניהם מוכים בתדהמה ומתקשים לעכל את שארע, כשמתברר שביאושם, על מנת לרכוש את המתנות היקרות, הבעל מכר את השעון והאשה מכרה את שערה.

הסופר, שככל הנראה חש שלא בנוח, פונה בסופו של הסיפור אל הקורא:

"הקוסמים כידוע לכם היו אנשים חכמים מאוד. הם שחידשו את המנהג של משלוח מתנות בחג המולד. בהיותם חכמים אין ספק שגם מתנותיהם היו נבונות… והנה סיפרתי לכם בשפה עילגת את סיפור המעשה הפשוט בשני ילדים סכלים, שוויתרו באיוולתם זה לטובת זה על מיטב האוצרות של משק-ביתם. ואולם, בסיום הסיפור יאמר לחכמים-המומחים של ימינו כי מכל נותני המתנות שני אלה היו החכמים ביותר. מכל הנותנים והמקבלים מתנות, אלה הדומים להם, הם החכמים ביותר. בכל מקום ומקום – הם החכמים מכל. הם המה הקוסמים."

ר' עקיבא ורחל

אם מחברים את תיאורי קורות חייהם של ר' עקיבא ורחל מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי מתברר שסיפורם דומה מאוד לסיפור שמתגלגל בפיו של או הנרי אחרי אלפיים שנה:

"ר' עקיבא התארס עם ביתו של כלבא שבוע. שמע כלבא שבוא והדירה מכל נכסיו ואעפ"כ היא התחתנה עם ר' עקיבא. בחורף הם לנו במתבן וכל בוקר ר' עקיבא היה מוציא את הקש משערותיה. אמר לה: אם היה לי כסף הייתי קונה לך סיכת 'ירושלים של זהב'. בא אליהו הנביא כעני וביקש מהם מעט תבן לאשתו שילדה ואין לה על מה לשכב. אמר ר' עקיבא לרחל: תראי, לעני זה אין אפילו תבן!.

אמרה רחל לר' עקיבא לך ללמוד בבית המדרש והוא הלך ללמוד שתים עשרה שנים בבית מדרשם של ר' אליעזר ור' יהושע. לאחר שתים עשרה שנים חזר לביתו ושמע מאחורי הדלת רשע אחד שאומר לרחל, שאביה, כלבא שבוע, צדק – "ר' עקיבא עזב אותך". ענתה רחל: "אם הוא היה שומע בקולי הוא היה הולך לעוד שתים עשרה שנה!", וכך ר' עקיבא עשה.

לאחר עשרים וארבע שנים חזר ר' עקיבא כרב מפורסם שעשרים וארבעה אלפים של זוגות תלמידים מלווים אותו, ויצאו כל בני העיר לקראתו. אמר אותו רשע לרחל: "אין לך מה לצאת" והיא ענתה לו: "יודע צדיק נפש בהמתו". כאשר באה לפניו דחפו אותה התלמידים ור' עקיבא אמר להם: "שלי ושלכם – שלה הוא". שמע כלבא שבוע וביקש מר' עקיבא שיתיר לו את הנדר, והתיר לו".

(מתורגם מהתלמוד הבבלי נדרים נ.)

סיפור רחב יריעה זה הוא הרקע לתיאור הבא המופיע בתלמוד הירושלמי:

"מעשה בר' עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקינאה בה. אמר לה רבן גמליאל בעלה: "את לא עשית עבורי כמו מה שהיא עשתה למענו, שהיא היתה מוכרת את שיער ראשה על מנת שהוא ילמד תורה."

(מתורגם מהתלמוד הירושלמי שבת פ"ו ה"א)

זוג יונים

סיפורם של ר' עקיבא ורחל וסיפורם של הזוג ג'יימס דילינגהם יונג מציג פתרון זהה לבעיית העוני - הקרבה. ההבדל המרכזי הוא שר' עקיבא קונה את התכשיט לשיער לאחר שהוא כבר מודע למעשיה של רחל ואילו סיפורו של או הנרי מכוון מראש לעבר אלמנט ההפתעה. בסיפורו של או הנרי האהבה פורחת והכוונה רצויה אולם מטרת הסיפור להדגיש את הפיספוס שנגרם כתוצאה מהעוני המתואר בהרחבה. העוני הוא זה שמוביל לוויתור על "מיטב האוצרות של משק ביתם". המסר הוא שעקב מצבם הכלכלי אין בידם להגשים את אהבתם ולהנות מפירותיה. הסיכות שנשארות תלושות היות וכעת אין להן במה להאחז והשרשרת לשעון שאין לה מה לחבר הופכות להיות סמל לזוגיותם התלושה והעקרה.

בנקודה זו, יש לסיפור בתלמוד הבבלי תרומה מכרעת. הסיפור בתלמוד הבבלי מדגיש שר' עקיבא ורחל עומדים בניסיון של אליהו הנביא המבקש מהם תבן ועוברים את משבר העוני כבר בתחילת דרכם. הם אולי חולמים לכבוש את ירושלים אולם בניגוד לזוג ג'יימס דילינגהם יונג שמנסים להגשים בכל מחיר את חלומותיהם החברתיים של בני זוגם, ר' עקיבא ורחל, מכירים במיגבלות הפיזיות שלקחו על עצמם כשהתחתנו על אף נידרו של כלבא שבוע. כעת ניתן להציע שדווקא מתוך המגבלות הפיזיות הם מכוונים, כאיש אחד בלב אחד, לפנות להישגים בתחום הרוחני – "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה." (נדרים פא.)

ההקרבה ההדדית בסיפורו של או הנרי ממחישה עד כמה האהבה מקלקלת את השורה ואנו נשארים עם טעם מר בפה, שכמובא לעיל הסופר נדרש להטעימו ולהסביר מדוע בכל זאת מתנות הזוג הינן מתנות משמעותיות. בסיפורם של ר' עקיבא ורחל התחושה שונה לחלוטין ולו רק בשל העובדה שאנו מביטים עליהם דרך עיניה המקנאות של אשתו של רבן גמליאל ודרך עוצמתו של האיחוד מחדש אחרי עשרים וארבע שנים.

זמירות אהבה

יתכן שהרושם של סוף-טוב מתקבל היות ולר' עקיבא יש תורה. כלומר, בניגוד לסיפורו של או הנרי בו שני בני הזוג השתדלו השתדלות-יתר ונכשלו, בסיפור התלמודי רחל מקבלת את שכרה מרוקן מתוכן אבל ר' עקיבא הצליח. פרשנות זו מדגישה את ההבדל שבין רכוש חומרי לרכוש רוחני, היות והאחרון הינו בלתי נדלה. בנוסף, בזכות התורה ר' עקיבא ורחל מתעשרים כאשר כלבא שבוע חוזר בו. המסר הוא שהיות ושניהם בחרו ברוחניות הם זכו בסופו של דבר, לאחר שנות קושי וסבל, גם ברוחניות וגם בגשמיות.

לדעתי, היות ורחל היא גיבורת הסיפור, הפרשנות הנ"ל - הרואה את עיקר הנחמה בכך שלר' עקיבא יש תורה ומתעלמת מהשכר הריק מתוכן שמגיע לרחל – לא מתיישבת על הלב ולא עם העובדה שאשתו של רבן גמליאל מקנאה ברחל (!). לכן ברצוני להעדיף כיוון אחר שבו עיקר ההבדל הוא אופייה של הזוגיות עצמה.

בסוף הסיפור זוגיותם של ר' עקיבא ורחל מתאפיינת בחילופי "ההאשמות" – 'יודע צדיק נפש בהמתו' לעומת 'שלי ושלכם שלה'. באותו אופן, כאשר נסגר המעגל ור' עקיבא מעניק לרחל את התכשיט שהבטיח, 'ירושלים של זהב' - שהיא ירושלים האוטופית - הופכת להיות סמל לדרך הארוכה שעברו, ולזוגיות כולה. בהענקת התכשיט ר' עקיבא מסמל שהוא זוכר לה את חסד נעוריה לכתה אחריו במדבר לעבר הלא-נודע. בשלב זה מבין הקורא שרחל, גיבורת הסיפור השלם כולו, ויתרה על הכל בשביל התורה וכפי שמודגש בסוף דבריו של רבן גמליאל: "דהוות מזבנה מקליעתא דרישה ויהבה ליה והוא לעי באוריתא" (שהיא היתה מוכרת את שיער ראשה על מנת שהוא ילמד תורה.) כלומר, היא לא מכרה את שערה עבורו אלא על מנת שהוא ילמד תורה ולכן שכרה הוא לימוד התורה שלו ולא 'ירושלים של זהב'.

כעת ניתן לראות שבשני הסיפורים כל אחד מבני הזוג מקריב לטובת השני ובכך מודגשת עוצמת אהבתם. אולם, בזמן שאו הנרי - במטרה לחדד עד כמה דלה וג'יימס מתבטלים האחד כלפי השני - מספר כיצד כל אחד מהם מקבל לבדו את ההחלטה למכור את אוצרותיהם לטובת האחר, ולמעשה, ברור שבן הזוג, לו ידע מה מתכנן רעהו, היה מתנגד בתוקף. בניגוד לכך, בסיפורם של רחל ור' עקיבא ההקרבה נעשית לשם לימוד התורה, ובכך שניהם מביטים יחדיו לעבר אופק משותף וזה סוד קסמם.