1
חוזר בתשובה פנה אל הרב עובדיה וסיפר כי בידיו מערכת של כלי חרסינה בהם עשה שימוש בעבר לבשר וחלב יחד. על פי ההלכה כלים אלה לא ניתן להכשירם כדין כלי חרס אלא שהרב עבדיה פסק להתיר את הכלים בהגעלה על ידי צירוף שלושה ספקות גם יחד. המניע למתן ההיתר הוא 'שלא תינעל דלת בפני בעלי תשובה', לאפשר השתלבותם של חוזרים בתשובה. (יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן י).
2
אשה סיפרה לרב עובדיה כי בגדה בבעלה אך חזרה בתשובה ממעשיה. הבעיה היא שאם תספר לו, הם יצטרכו להיפרד - ואם לא תספר הם יחיו בחטא. על אף שאישה שבגדה אסורה על בעלה, הרב עובדיה הורה לה שלא לספר לו ולהמשיך לחיות לצדו משום כבוד הבריות. (יביע אומר חלק ב אבן העזר סימן ב)
 |
|
(צילום: מיכאלי, ויקיפדיה העברית )
|
3
מדינת ישראל בה נוהג משטר דמוקרטי חילוני ולא מלכוני-דתי, גם היא נכללת בכלל דינא דמלכותא דינא, כלומר שיש חובה דתית להישמע לחוקי המדינה, כך קבע הרב עובדיה בתשובה בנוגע להתחמקות מתשלומי מס. בתשובתו אף הביא דעה של רב ופוסק אחר שאמר כי חוקים אשר נחקקו ביחיד חברי כנסת חילונים אינם יכולים להיות דינא דמלכותא דינא. הרב עבדיה דחה דבריו וטען כי אינם נכונים. (יחווה דעת חלק ה סימן סד)
4
כשקיבל לידיו את רבנות העיר תל אביב כינס הרב עבדיה את דייני העיר והורה להם לשנות את מדיניות הפסיקה במדינת ישראל האוסרת באופן גורף נישואים לשתי נשים. הרב עבדיה פסק כי גבר שאשתו חלתה במחלת נפש רשאי הוא להינשא לאישה שניה מבלי לגרש את זו הראשונה. "בקשתים לבל יחמירו יותר כמנהג בתי הדין ובפרט בדור פרוץ כזה", כך העיד הרב עבדיה על אותו מפגש. פסיקה זו של הרב עבדיה יצרה קרע בינו לבין הרב הראשי לישראל הרב גורן, קרע שהגיע עד לבג"ץ. (יביע אומר חלק ז רבן העזר סימן ב)
5
בקהילות רבות, אשכנזיות וספרדיות, מנהג היה שאשה בימי נידותה אינה מגיעה לבית הכנסת, אינה אוחזת בספר תורה והיו שנוהגות אף שלא להתפלל כלל. הרב עבדיה ביטל מנהגים אלה ופסק כי אישה בימי נידותה רשאית להגיע לבית הכנסת וקבע כי למנהג האוסר להתפלל אין כל יסוד הלכתי. (בית יוסף אורח חיים סימן פח + יחווה דעת חלק ג סימן ח)
6
בסוגיית שירת נשים התיר הרב עבדיה לשמוע שירת אשה באמצעות מכשיר שמע חיצוני ולא באופן ישיר, כל עוד אינו מכיר את הזמרת ולא ראה אותה מעולם. אלא שמאוחר יותר הקל אף יותר וקבע כי אף אם גבר מכיר זמרת וראה תמונתה הרי שמותר לו לשמוע את קולה "ומה שכתבתי שם שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח", כך כתב. (יביע אומר חלק ט' או"ח סי' ק"ח אות מ"ג)
7
גם בנוגע לכיסויי ראש התיר הרב עבדיה לנשים נשואות שלא לכסות את שערן במלואו אלא להותיר 4 ס"מ של שיער גלוי. ואף יצא להגנת הנשים שנוהגת כך ואמר כי "הנשים הנוהגות היתר בדבר אין מזניחין אותן ויש להן על מה שיסמוכו". בדבריו עיגן וחיזק הרב עבדיה פסיקה מתירה מוקדמת יותר של המהר"ם אלשקר. (שו"ת יביע אומר חלק ד' סי' ג').
8
מנהג היה בישראל והוא כי רווקות לא הולכות עם שיער פזור כי עם שיער אסוף בלבד מדין צניעות. הרב עובדיה סבר אחרת והתיר לרווקות ללכת עם שיער פזור אף שפוסקים גדולים כמו המגן אברהם אסרו זאת. סיבתו להיתר היא שלמעשה כך נוהגות היום נשות העולם או כלשונו "העולם נהגו להקל ויש להן על מה שיסמוכו. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפילו אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפירוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה יש לומר שאף המגן אברהם יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר". (יביע אומר חלק ד' אבן העזר סי' ג')
9
מדיניות הלכתית שהרעישה את עולם הפסיקה, הן האשכנזי והן הספרדי, היא מדיניות המקלה בדיני נישואין וטהרת המשפחה. בעוד ורבים מעולם הפסיקה הספרדי, ביניהם הרב מרדכי אליהו, הלכו כדעתו המחמירה של הבן איש חי, הרב עובדיה דגל במדיניותו המקלה של מרן הבית יוסף. כך למשל הגיע למרן סיפור על זוג הבא להינשא אולם ביום החתונה הגיע אדם שלישי שטען כי קידש את הכלה "קידושי לצון" בהסכמתה כך שאינה יכולה להינשא ללא קבלת גט ממנו. בית הדין ניסה לשכנע את אותו אדם שיתן לכלה המויעדת גט ויאפשר לה להינשא אולם זה סרב. הרב עובדיה בדק ומצא כי שני העדים הם קרובי משפחה ופסל את שניהם זאת על אף כי הפסיקה המקובלת היא כי יש להותיר את העד האחד כעד כשר והרי ידוע שעד אחד מספיק ו"נאמן באיסורין"- כך שעל אף היותם קרובי שמפחה היא אינה יכולה להינשא ללא גט. בעוד דיניי בית הדין ופוסקים אחרים לא אפשרו לאותה אישה להינשא הרב עובדיה היקל והתיר להינשא ואף כתב "לפי עניות דעתי במחילה מכבוד תורתו גדש סאה להחמיר, ואין לנו לגבב חומרות בכהאי גוונא". (יביע אומר חלק ו אבן העזר סימן ו)
10
פוסקים רבים כמו הרשב"א ואף כמו מרן הבית יוסף רבי יוסף קארו יצאו נגד מנהג הכפרות ובקשו לבטלו. הרב עובדיה על אף שראה עצמו ממשיכו של מרן הבית יוסף, הלך כנגד פסיקת רבו והורה להמשיך עם מנהג הכפרות. וכך כתב: "מנהג זה יסודתו בהררי קודש עוד מימות הגאונים.. אולם פסק המנהג גם אצל הספרדים ועדות המזרח כדברי הגאונים... העולם כמנהגו נוהג... וגם האר"י היה זהיר מאוד במנהג זה". (ירחון קול סיני, תשרי תשכ"ג)
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il