בין שניים לשלושה אחוזים מהילדים שהוריהם מתגרשים לא מעוניינים להיפגש עם אחד מהוריהם בשל הסתה של ההורה השני, כך עולה מנתונים שהוצגו בכנס השנתי של בתי הדין הרבניים בנושא "תסמונת ניכור הורי".
העובדה שגירושין הם לא עסק נעים במיוחד ידועה לכל, אך מסתבר כי הסכסוכים הנוצרים בין בני הזוג מובילה במקרים רבים, לעיתים בעצת עורכי הדין, לשימוש בילדים כב"כלי נשק".
במהלך הכנס הציגו הדוברים מקרים שונים המהווים דוגמא לתופעת הניכור ההורי, ביניהם מקרה בו האם סירבה לממש הסדרי ראייה כפי שנפסקו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, תוך שהיא מתעלמת מצווים שהורו לה לעשות כן ומעבירה את ילדיה כל כמה חודשים לעיר אחרת, זאת על מנת שהמשטרה ורשויות הרווחה לא יאתרו אותה.
עורך הדין שמעון שובר, קרא לעורכי הדין לא להיגרר אחר לקוחותיהם המבקשים להפוך את הילדים ככלי בסכסוך בין בני הזוג הנמצאים בהליכי גירושין. שובר קרא לשינוי חקיקה, אשר יקבע כי במקרים בהם יש חשש למניעת קשר בין הילד לאחד ההורים, יקבע דיון דחוף בנושא בערכאה השיפוטית תוך שבעה ימים, בדומה לטיפול במקרים של אלימות במשפחה. התמשכות הדיונים במקרים אלה היא זו שיוצרת, לדעתו, את תסמונת הניכור ההורי. שובר הוסיף כי לדעתו יש לשקול הטלת סנקציות כלכליות ואחרות על ההורה שמונע מילדו את הקשר הבסיסי עם ההורה השני.
השופט פיליפ מרכוס הציע כי לשכת עורכי הדין וועדת האתיקה ינקטו בצעדים נגד עורכי דין, שמתנהגים באופן בלתי הולם ומשתמשים בילדים לצורך המאבק בתיק הגירושין בין בני הזוג.
כל הגורמים שהשתתפו בכנס הביעו את הסכמתם לכך שחשוב שהטיפול בבעיית הניכור ההורי תעשה בצורה מערכתית, וכי הטיפול בילדים שהוריהם נמצאים בתהליך גירושין יעשה בשיתוף כל הגורמים המעורבים: בתי דין רבניים, בתי משפט, פקידי סעד, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ועורכי דין.