מעשה מבהיל-התמודדות

שלום וברכה.
הדבר הזה אכן מעציב מאוד, והוא תופס כל אחד שקשור בדרך זו או אחרת לסיפור.
אמנם איני מבין מה המקום לבהלה וחרדה.
האם אתה מרגיש חרד יותר כשאתה רואה מישהו מחלל שבת?
האם יש יותר בהלה כאשר מישהו עושה מעשה לא הגיוני?
וכמו שכתוב בכתובים, השמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה?
אנשים עושים שטויות רבות במהלך חייהם, ואכן עלינו ללמוד לעצמנו להישמר מהשטויות האלו והאחרות.
אכן לאדם בחירה חופשית להתמודד עם כל מה שמגיע עליו במהלך חייו. איני שופטים כרגע את בעלה של חברת רעייתך, אולם ברור שכל ניסיון ולא הקשה ביותר דורש התמודדות.
ההלכה מגנה מתאבדים, ואע"פ שכיום אנו קוברים אותם בתוך הגדר ככל המתים, זה לא מפני שאנו נותנים הכשר למעשיהם, אלא מפני שאנו מניחים שחזרו בתשובה (עיין בשו"ת רב פעלים שמביא מס' סיבות למה ניתן לקוברם כרגיל שזה היפך דינא דגמרא השוע והפוסקים), אולם בוודאי ובוודאי שלא ניתן הכשר למעשים אלו.
עלינו לפחד מה' בלבד. לא פחד משתק חלילה, אלא פחד של יראת הרוממות, היינו לאהוב את הקב"ה כל כך, עד שנפחד מלגרוע בציוויו כהוא זה, על מנת שנוכל לקדש את שמו בעולם.
אין עניין להכניס עצמנו לפחדים מיותרים.
לסיום, אספר סיפור.
אני משתדל להגיע לכל לויה בעירי כאני יכול, ולהספיד. לפני כמה שנים היה אצלנו אדם שהתאבד. טיפלתי אישית בכל ענייני הטהרה והקבורה, אולם ללוויה לא הגעתי ולא הספדתי. בתחילה משפחתו כעסה עלי, וכשהגעתי לנחמם הסברתי להם שאיני יכול להגיע ללוויה כזו כאילו כלום לא קרא. זה כאילו הרב נותן הכשר לעניינים כאלו, וידוע במחקר כיום שכל התאבדות מעלה את אחוזי ההתאבדויות, וזאת בין השאר מפני שאנו כחברה היום מחפשים חיים קלים, ואם גם מעשה לא לגיטימי זה יהפוך להיות משהו כמעט רגיל, זה מתן הכשר למעשים אלו, שהינם חמורים מאוד. ואז נשאלתי אם כך מדוע כן הגעתי לנחם? ועניתי שיש את כבוכד החיים, שאנו חייבים לנהוג בהם בכבוד ונחם אותם ככל יכולתו ולתמוך בהם דווקא בשעות קשות אלו. המשפחה ציינה שהם הבינו אותי לגמרי ואף במקומי היו פועלים כן.
כיום יש לי קשר של הערכה עמוק עם כל המשפחה, ודווקא זה שראו שמצד אחד אנו מגנים את המעשה אולם מאידך אנו תומכים במשפחה וקוברים את הגופה כרגיל, היינו מפרידים בין המעשה לשטות שנכנסה באדם, ולא דנים אותו רק לפי החלטה רגעית ושטותית זו, דווקא עובדה זו יצרה קשר טוב והערכה הדדית.

אני ממליץ לך להתרכז בטוב וביופי של החיים, ולקבל על עצמך לא לפחד: כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל. לא לפחד כי אנו קשורים לריבונו של עולם שאוהב אותנו ודן אותנו בטוב, ומעמיד אותנו בניסיונות שנוכל לעמוד בהם.
קבל על עצמך להפיץ אור וטוב בעולם בלא נדר, ומקובלנו שמעט מהאור דוחה הרבה מהחושך, ובעזרת ה' תזכה להפיץ הרבה אור בעולם שבוודאי ידחה את מעט החושך.

ברכה עד בלי די,