שאלה
שלום כבוד הרב
אני סטודנטית שנה 4 להוראת המקרא ,במסגרת לימודיי אני מכינה עבודה העוסקת בפירוש רש"י ורמב"ן להלכת החזרת גרושה הנמצאת בספר דברים כ"ד 1-4.
אני מתקשה לבאר את פירושו של הרמב"ן הכתוב רובו בארמית
אשמח אם תוכל לסייע לי בנושא.
להלן פירוש רמב"ן לפס' 4 -
אחרי אשר הטמאה - לרבות סוטה הנסתרת, לשון רש"י. ופירושו אשה שזנתה תחת בעלה. אבל הסוטה הנסתרת בלבד לא נודע שהיא טמאה ואינו עובר עליה בלאו הזה.
וכך מפורש בפרק ראשון של יבמות (יא ב), מאי ונסתרה נבעלה, ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא מעליא נקט, ושאלו נבעלה בהדיא כתיב בה טומאה (במדבר ה יג) ונסתרה והיא נטמאה, למיקם עלה בלאו. ואם כן, יאמר הכתוב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ואחרי אשר הטמאה, והנה הם שני לאוין, יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת, ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות. ועל דרך הפשט אחרי אשר הוטמאה - לבעל הראשון, ירמוז כי כאשר ידעה איש אחר תחשב לו טמאה. ואלו מצות מחודשות בגט ובחזירה. וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ - כי זה סבה לחטאים גדולים. ובספרי (תצא קלו) ולא תחטיא את הארץ, להזהיר ב"ד על כך:
תשובה
אחרי אשר הטמאה - לרבות סוטה הנסתרת, לשון רש"י. ופירושו אשה שזנתה תחת בעלה. אבל הסוטה הנסתרת בלבד לא נודע שהיא טמאה ואינו עובר עליה בלאו הזה.
יש מושג 'נסתרה' בלבד, בדין סוטה: אשת איש שהתבודדה עם גבר אחר, קוראים לזה 'נסתרה בלבד'.
רש"י אומר שאסור לאדם להחזיר אישה סוטה שתהיה אשתו. הרמב"ן מפרש את רש"י שאין הכוונה לאישה שרק נסתרה עם גבר זר, וגורשה, אותה אפשר להחזיר. רמב"ן מסביר שרש"י מתכוון לאישה שזנתה תחת בעלה, זו הסוטה שאסור להחזיר.
רמב"ן מוכיח את עמדתו מהגמרא:
וכך מפורש בפרק ראשון של יבמות (יא ב), מאי ונסתרה = מהו נסתרה? 'נבעלה'
כשהתורה קוראת לסוטה 'נסתרה' היא מתכוונת לכך שהיא ממש זנתה = נבעלה.
שואלת הגמרא מדוע כתוב נסתרה (ולא נבעלה):
ואמאי קרי ליה נסתרה
התשובה היא:
לישנא מעליא נקט,
התורה לא רצתה להתבטא בחריפות ודברה בלשון נקיה.
שואלת הגמרא - אז מדוע התורה לא נקטה לשון נקיה וקראה לאישה בפרוש 'טמאה':
ושאלו נבעלה בהדיא כתיב בה טומאה (במדבר ה יג)
בפסוק כתוב: 'ונסתרה והיא נטמאה',
עונה הגמרה שאדם ידע שאסור לו להמשיך לחיות עם אישה שעשתה מעשה כזה = למיקם עלה בלאו.
מסכם הרמב"ן את פירוש רש"י (על פי הגמרא)
ואם כן, יאמר הכתוב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ואחרי אשר הטמאה, והנה הם שני לאוין,
האיסור להחזיר אישה הוא בשני מצבים:
1. מי שגרושתו נשאה שוב
2. מי שזנתה ונבעלה כסוטה
1. יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת,
2. ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות.
ומסיים הרמב"ן על דרך הפשט: בכל מצב שאישה שכבה עם איש אחר היא לא תחזור לבעלה הראשון.
ועל דרך הפשט אחרי אשר הוטמאה - לבעל הראשון, ירמוז כי כאשר ידעה איש אחר תחשב לו טמאה.
ואלו מצות מחודשות בגט ובחזירה = אלו מצוות שנזכרות רק בספר דברים.
וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם ולא תחטיא את הארץ - כי זה סבה לחטאים גדולים. ובספרי (תצא קלו) ולא תחטיא את הארץ, להזהיר ב"ד על כך:
הרמב"ן מסיים בנימוק המצווה - שאשת איש לא תקבל הסכמה של בעלה לשכב עם גברים אחרים בכך שתקבל גט, תשכב עם אחר ותחזור שוב לבעלה הראשון.
המעשים הללו שאשת איש שוכבת עם אחר, גם אם זה בדרך שלכאורה לא תהיה נגד ההלכה הם חטאים גדולים שנקראים להחטיא את הארץ.
המסקנה מדברי הרמב"ן שגרושה לא חוזרת לבעלה הראשון בכל מקרה שלאחר הגירושין היא שכבה עם גבר\ים אחרים.