שאלה
אני נשואה 3 עם אדם חיובי ומסור. אנו לא מתאימים מבחי' אישיותית אין לנו נושאי שיחה והוא לא מעניין / מרגש אותי כלל. ברור לי שזאת לא סיבה לגירושין כי יש לי ילדים. אך יחד עם זאת אני מרגישה כמו בכלוב ושהרצון לחיים עוזב אותי. הייתה תקופה שהיכרתי גבר (נשוי) והשיחות עימו ריגשו אותי מאוד עזרנו אחד לשני הרבה ובמובן מסוים הוא ממש ענה לי על כל החסכים (אם כי לא הייתי נישאת לו בחיים). בשלב מסוים הוא משך את זה לכיוון של רומן. ולמרות שמאוווווד רציתי . עצרתי את עצמי בזמן ב"ה וניתקתי איתו קשר כי הבנתי שזה רצון ה'. אני שמחה על עמידתי בנסיון. ושאפילו נגיעה "פשוטה" לא הייתה. מצד שני מרגישה בכלוב, כאילו כך נגזר עליי לחיות? בלי הנאה? בלי עניין? לגדל ולהוליד עוד ילדים?
ושאלה נוספת, האם זאת סיבה מספיקה לעשות מניעה? שאלתי רב לגבי מניעה ואמר לי שזה כהוצאת ז"ל. אם אין סיבה מספיק מוצדקת.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
שאלותיך קשות ונוקבות, לדעתי צריך כאן התייעצות מעמיקה שאין אפשרות לעשות במייל קצר, אלא מי שמכיר את שניכם, ואת המצב שלכם. ולפחות נפגש עמכם פנים בפנים, כדי לדעת את מהות הדברים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ