שאלה
מעשייה נפלאה ביותר, סיפר רבי נחמן מברסלב, על 'מלך שבנה לו פלטין (בית), וציווה על שני אנשים שיציירו בתוכו.
לכל אחד מהם חילק המלך מחצית מארמונו, וקבע להם זמן מוגבל למשימתם.
הראשון מהם, טרח ולמד ציור וכיור, ואח"כ צייר בחלקו בציורים נפלאים עד מאוד. ואילו זה השני, לא שם ליבו לגזרת המלך, ולא עסק בזה כלל.
וכשהתקרב מועד סוף עבודתם, ראה השני שאין ביכולתו להספיק ללמוד עוד אומנות ולצייר חלקו. ונתיישב בדעתו, והלך והטיח כל חלקו בפָּאקִיסְט שָׁחוֹר, (זפת) והזפת היה מבריק כמו אספקלריא (מראה).
וכשבא המלך ראה את חלק הראשון מצויר בציורים נפלאים מאוד. והחלק השני היה חשוך ומכוסה בוילון, ולא ראו שם מאומה.
ובא זה השני והסיר הוילון והזריח השמש, ואז הציורים הנפלאים מחלק הראשון השתקפו כולם בחלק השני, מחמת הַפָּאקִיסְט שהיה מאיר כמו אספקלריא,
כל הכלים והרהיטים שהכניס המלך בחלק הראשון, נראו גם הם בחלק השני, והוטב הדבר בעיני המלך.
--
מדוע בחר רבי נחמן לסיים מעשייה זאת כך?
אנו מזדהים עם הגיבור הראשון, ומצפים שהמלך ישבחו על טרחתו, ושיכעס על הגיבור השני, שהרי כילה את הזמן בהבל וריק. מדוע הוטב הדבר בעיני המלך?
אלא שרבי נחמן בא לשבור אצלנו תבנית מורגלת בכוונה.
הוא רוצה להראות שאצל הגיבור השני דווקא ישנה אמירה חזקה מאוד, 'אני חסר, יש לי קשיים וחולשות, אני לא מלאך. אני לא שמח בדברים ומנסה לשפר,
אך דבר אחד אני לא מנסה לעשות, להציג את עצמי כאילו הכל מעולה'. לכן הוא צובע את כל חלקו בשחור, כמכריז ואומר, 'הייתי לא בסדר, אני לא מתחמק מהאחריות, לא התנהלתי כראוי, הציור שלי שחור'.
זוהי ענווה שדורשת המון כוח נפשי, ודווקא היא שמוצאת חן בעיני המלך. הוא אינו מנסה לרמות או להסתיר את חסרונו, אלא עומד בלב שבור מלפני המלך ואומר, 'איני שלם'.
המלך שבנה לו פלטין הוא רבש"ע, וכל אחד מאתנו הוא צייר בעולמו. לכל אחד תחומים בהם הוא חזק יותר, ועולים ממנו ציורים יפים, ותחומים שקשה לו בהם.
לפעמים, רק כשאדם מודע ומודה שאינו שלם בהתנהלותו, יכול להזריח עליו אור השמש, אור הנשמה. בדרך זו, מעלות האדם המצוירות בחדרים המאירים, משתקפות בחדרים שחשוכים עדיין, ונועם וחן מוקרנים מהיכל נפשו. מלפני רבש"ע, בהכרת החיסרון מתחילה היכולת לתקן!
שבת שלום!
חברים מקשיבים
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו