בי' בתמוז תשע"ז ימלאו שמונים שנים לפטירתה של רחל חיה מרים, אשת האדמו"ר קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה, מחבר הספר הנודע "אש קודש" שנספה בשואה בד' במרחשוון תש"ד (1943). פטירתה של הרבנית בשנת תרצ"ז (1937) חלה בשבת פרשת חוקת, והיא נטמנה בבית העלמין היהודי בוורשה (ראו בית אהרן וישראל, ניסן–אייר תשע"ב, עמ' ריז, אולם לצד זאת תאריך הפטירה המוזכר שם שגוי).
רחל חיה מרים, בתו של האדמו"ר ירחמיאל משה הופשטיין מקוזניץ, הקדישה מעתותיה לתלמוד תורה ונודעה בלמדנותה, עסקה בגמילות חסדים ושמה יצא לפניה כצדקנית. חודשים אחדים לאחר הסתלקותה כתב האדמו"ר מפיאסצנה מכתב הספד לתלמידיו בארץ ישראל, מכתב אשר פורסם בספרו "דרך המלך" בשנת תשנ"א מתוך כתב יד (עמ' תא-תב), ובו תיאר את סדר יומה בלימוד תורה. היא הייתה קמה בשעה שש בבוקר ועד השעה עשר הייתה מתפללת ולומדת, "ולשמה למדה כדי להתקשר בתורה וקדושה". לימודה כלל תנ"ך, מדרש, זוהר, ספרי קבלה וחסידות. אם אירע שלא הייתה יכולה ללמוד ביום כלשהו, הייתה מצטערת כל היום ומתאוננת שזהו יום חשוך עבורה. כלשונו של האדמו"ר: "ואם מפני איזה סיבה יוצאת מן הכלל נאנסה ולא למדה איזה יום נצטערה כל היום והתאוננה שיום חשוך לה היום". כן הייתה מאזינה לדרשות בעלה.
שלמה אשכנזי בספרו "דור דור ומנהגיו" (מהדורה שנייה, תל-אביב תשמ"ז, עמ' 248–249) כותב שהסופר ליב ביין פרסם מאמר במהדורת הצהרים של היומון "הבקר", ב-1 בפברואר 1942, ובו נאמר כי חיברה פירוש לספר "בית אהרן" לרבי אהרן פרלוב מקרלין. יצוין כי לא עלה בידי למצוא את המאמר הנדון בתאריך הנקוב.
בחיבורו "מבוא השערים" מזכיר האדמו"ר כי כתב חיבור זה קודם הסתלקותה, וכי היא קראה אותו כשם שקראה את מקצת כתביו האחרים ועוררה אותו לבאר עניינים שונים (מבוא השערים (לחובת האברכים): שער הא', בתוך: הכשרת האברכים, כא ע"ב, הערה מכוכבת). בהזדמנות אחת סיימה לכתוב תשובה הלכתית שהאדמו"ר מפיאסצנה החל כותב.
אף אמו של האדמו"ר מפיאסצנה, חנה ברכה (נפטרה בז' במרחשוון ת"ש; 1939), אשתו השנייה של האדמו"ר אלימלך שפירא מגראדזיסק, הצטיינה בלמדנותה ונהגה ללבוש ציצית. חסידים היו שוטחים לפניה פתקאות ומבקשים את ברכתה. בשנת תשס"ט התפרסם מידע על מכתב פרי עטה ביידיש שנמצא [קטלוג קדם, 4 (אפריל 2009), עמ' 216]. בשנת תשע"א התפרסם שטר התנאים והכתובה של אחיו של האדמו"ר מפיאסצנה, רבי ישעיה שפירא, הנודע בכינויו האדמו"ר החלוץ, שנישא בשנת תשס"ז (1907). חתימתה של הרבנית חנה ברכה מופיעה שם ("שטר תנאים וכתובה של הרה"צ ר' ישעיה שפירא זצ"ל", בית אהרן וישראל, אדר ב–ניסן אייר תשע"א, עמ' כט-לג).
גם אמהּ שרהלה הורביץ שטרנפלד (1838–1937), אשת רבי חיים שמואל הורביץ מחנטשין, התנהלה כאדמו"ר ונודעה בלמדנותה ובצדקנותה. אישה זו האריכה ימים עד גיל מאה, כמו כן, פּערעלע (נפטרה בשנת תר"ט, 1848) בתו של מייסד שושלת קוזניץ, רבי ישראל הופשטיין המגיד מקוזניץ, מחבר "עבודת ישראל", ושל רייזל, ואשת רבי אבי עזרא זליג שפירא – הייתה לה ידיעה בתלמוד עוד מבית אביה. היא התנהגה כאדמו"ר, לבשה טלית קטן ובשעת התפילה טלית גדול. אביה אמר לחסידיו כי שורה עליה רוח הקודש.
לרבנית רחל חיה מרים שפירא, אשת האדמו"ר מפיאסצנה, היו שלושה אחים ושלוש אחיות. אחותה מלכה רייזל בת-ציון שפירא (1894–1971), הייתה אשת רבי אברהם אלימלך שפירא מגראדזיסק. הם עלו ארצה בשנות העשרים של המאה העשרים. מלכה שפירא הייתה סופרת, ובין היתר פרסמה את "מדין לרחמים: סיפורי מחצרות האדמו"רים", המתאר את הווי ילדותה בראשית המאה העשרים (מוסד הרב קוק, תשכ"ט). בספר זה היא מקדישה פרק זיכרון לדמויות שניספו בשואה, לרבות אחת מאחיותיה, ובכלל זה היא מעלה על לוח ליבה את התפילה בילדותה בבית הכנסת של המגיד מקוז'ניץ:
"לעתים בליל שבת עם שירת התפילה כאילו שרויה אנוכי באותו קיטון של הצדקת אשת המגיד, ששימש עזרת נשים, אותו חדר נתון היה בין בית המדרש לבין חדרו המקודש של המגיד, בו נתגבבו פתקאות ואנחות דורות של יהודים דוויי נפש. והוא עמד בהקשבה ובהרהורי תפילה יובלות בשנים, כאילו חיכה לביאת הגואל במהרה בימינו.
דומה, שרויה אנוכי בין אחיותי חנה גולדה'לה הי"ד והרבנית מפיאסצנה רחל חיה מרים ז"ל, אשת דודי רבי קלמישל זצ"ל, שהוא וגם בניהם היקרים היו קרבן עולה בשואה הנאצית. עומדת אנוכי על יד הסבתא הרבנית שרה דבורה'לה ז"ל, השרויה באנחות תפילתה לביאת הגואל צדק ולתחיית המתים ועל יד אמי הצדקת ברכה'לה זצ"ל בצקון לחשה הטהור. באותה שעה מתרגש הלב עם צלילי התפילה והזמרה החודרים מעזרת הגברים לאותו קיטון עתיק, המלא נשים יראות שמים, בנות טובים וגבאיות" (מדין לרחמים, עמ' 155).
חיבורו של האדמו"ר מפיאסצנה "אש קודש" הוא כידוע אוסף דרשות שנשא בגטו ורשה. לאחרונה זכינו למהדורה מוערת חדשה בת שני כרכים של חיבור זה מעשה ידיו של ד"ר דניאל רייזר, על פי כתב היד המקורי. הכרך הראשון הוא מהדורה מדעית והכרך השני הוא מהדורת פקסימיליה של כתב היד.
והנה, את דרשתו לפרשת חוקת תש"ב (1942) ייחד האדמו"ר מפיאסצנה למרים הנביאה, ובו כתב בין היתר כי אישה הנעשית צדקת ולומדת תורה ומקיימת את המצוות, נחשב לה הדבר כמעשה עצמי שלה, שאישה אינה מצווה ועושה, ואם כן לא עוררוה כל כך משמים, וזו מדרגה נעלה יותר בהשוואה לאדם שעוררוהו ממרום. הרבנית מפיאסצנה נפטרה כאמור בשבת פרשת חוקת תרצ"ז, ונראה כי תיאור זה הוא במידה ידועה מעין שיקוף דמותה המופתית. כמו כן, דרשתו לפרשת חוקת תש"א נושאת את תאריך פטירת רעייתו, י' תמוז. וכן אפשר להזכיר באורח דומה כי דרשת פרשת חיי שרה ת"ש (1939) הנסבה על מותה של שרה אמנו, נישאה שבועות אחדים לאחר הסתלקות אמו חנה ברכה, ונראה שהיא מכוונת אליה.
האדמו"ר מפיאסצנה נהג לנגן בכינור מדי מוצאי שבת וחג. הוא אף הלחין ניגונים לזמירות החג ולשמחות משפחתיות, ולחניו נפוצו במהרה בקרב חסידיו המרובים. חסידי האדמו"ר מספרים כי לאחר הסתלקות רעייתו פסק וחדל לנגן בכינור. גם על האדמו"ר ר ירחמיאל משה הופשטיין מקוזניץ, אביה של הרבנית רחל חיה מרים, ידוע שנהג לנגן מדי מוצאי שבת. תחילה היה מנגן בכינור ולאחר מכן נהג לנגן באבוב את "אליהו הנביא". כן הלחין מנגינות שונות.
נסתרות גם נפלאות דרכי הבורא. גילויו המופלא של כתב היד של "אש קודש" פעל להאיר ביתר שאת את דמותה של הרבנית רחל חיה מרים, וכן באמצעות כתבים בודדים שיש באמתחתנו אנו יכולים לבנות תבנית ומתאר של קומתה הרוחנית הנעלה. יש לקוות שיימצא ברבות הזמן תיעוד נוסף הנוגע לדמות הוד זו.