עזרה לבן הזוג

שלום

ראשית, מזל טוב ענק. בע"ה שתזכו לבנות בנין שלם עדי עד, משכן לשכינה ולתורה.

חשוב מאוד לזכור ולהפנים, גם לתקופה הזאת וגם לחיי הנישואין, שכל אחד מבני הזוג אחראי על עצמו ועל עולמו הרוחני. לא התארסתם עם הורה/מחנך/מטיף, אלא עם מישהו שמאמינים בו, שיש לו מידות טובות, ושיש לכם ערכים, שאיפות ואידיאלים דומים.

לפי מה שאת מתארת נראה שזכית בבחור טוב ומיוחד.

ההתמודדות בצבא מאוד מובנת. זו אכן סביבה מאוד מאתגרת.

אני חושב שתפקידך הוא לשדר אליו אמון בכוחות וברצונות שלו. לא לתבוע כלום כמובן. גם לא במרומז.

אם יש דרך בעדינות, כדאי לנסות להציע לו להתחבר למיזמים מחזקים, כמו למשל של ארגון צל"ש, שמחזקים חיילים, וכן לעודד לשמור על קשר עם המכינה שלו, גם למשל בחברותות קצרות טלפוניות וגם בלהיות שם שבתות.

אפשר למשל להציע בעדינות ממש אם הוא רצה למשל בשיחות טלפון שלכם ללמוד משהו קצר, אבל שזה יהיה מרצון גמור ובשמחה שלו.

להלן דברים שענה ידידי הרב ברוך אפרתי שליט"א לאישה ששאלה על תפקידה ביחס להליכה של בעלה לתפילה:

"עיקר העזר, הוא המחמאות.

את ההלכה הוא מכיר, וכן את ערכן של תפילה ותורה.

יש להניח שגם תזכורות הוא לא צריך, משום שהוא יודע את זמני התפילות.

שבחים, מחמאות, גיבויים, גורמים טובה ואורה.

ביקורת, אכזבה, כניסה לחייו, גורמים על פי רוב לנסיגות.

להאיר את הכן, להתעלם מעשית מהלא, ולהתפלל בפרטיות שהוא ואת תתחזקו בעבודת ד'.

שבחים כשהולך, במידה ובכנות, לא בסופרלטיבים מוגזמים.

שתיקה כשלא הולך.

לא לשאול, והוא לא צריך גם הצעות כנראה.

להחמיא גם ליד הילדים בשולחן שבת, איך זכינו שיש לנו אבא כזה דבק בהשם ובמצוות, שמוביל את כולנו כמשפחה."

בע"ה תזכו להתקדם יחד ולעלות עוד ועוד, ולהקים דור ישרים מבורך.

בהצלחה רבה, שבת שלום וחג כשר ושמח