שאלה
הבנתי שעפ הרמבם אפשר לאנוס אשת יפת תואר בשבי כאשר בכוונתו של אדם להתחתן איתה, עוד לפני שהיא מכערת את עצמה. אני מבין שהיום אסור לקיים את המצווה, אבל עדיין יש כמה דברים שאני רוצה לעמוד על דיוקם.
1. כמה פעמים מותר לאנוס אותה, האם מדובר על אקט אחד או שאפשר כמה שרוצים? ומה עושים אם היא לא מעוניינת שיאנסו אותה (לא נראה לי שהיא תזרום למרות שמדובר באחת מתריג מצוות ולא נראה לי שהיא תבין את החשיבות בכל זאת זה אונס, היא בשבי, ובטח לפני זה הרגו לה את כל המשפחה מול העיניים).
2. מה קורה אם היא נכנסת להיריון ואחרי חודש שהיא מכערת את עצמה היא לא רוצה להתחתן? האם צריך לספק לה כל צורכה כולל טיפולים פסיכיאטריים על הטראומה מהאונס שעברה בדיוק כמו אנס מן השורה?
3. מה טוב בכל הסיפור הזה? אני מבין שזה הרבה יותר מוסרי משאר המנהגים של חמאס ודאעש, ואני מבין שיש כאן גם עניין רוחני שמדבר על פנימיות האדם.
אבל עדיין, תחשוב מה היה קורה אם עד היום היינו נוהגים ככה? הרי התורה היא ניצחית, עד היום עושים ברית מילה ומצוות פטר חמור. יש מוסר אלוהי ניצחי וזה נראה שאנחנו קמנו על יוצרינו ואמרנו לו "המוסר שלך לא מתאים לנו"?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
אשת יפת תואר הוא דין קשה מאוד ואנסה להסביר אותו על פי הבנתי.
בכל התורה יש הלכות בהם דיברה תורה כנגד יצר הרע. היינו, יש מציאות חברתית, שהתורה חושבת שהיא מקולקלת, אולם התורה יודעת שהוראה שאוסרת זאת לגמרי לא ישימה לכן היא בונה מערכת הלכות שמתירה את הדבר אולם הופכת את הקיום שלו לכל כך לא שווה, כך שבפועל היא גורמת לביטולו של הדבר.
הדוגמא הקלסית היא עבדות.
כל העולם היה בזמנו בנוי על עבדות, כל הכלכלה העולמית הייתה בנויה על עבדות. עבד נתפס כחפץ, ככזה שאם אדונו הרג אותו, אזי הדבר היה שווה ערך לאדון ששבר כוס זכוכית.
התורה התירה עבדות אך הגבילה אותו ברמה כזאת שחז"ל אמרו ש"כל הקונה עבד כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ, א)
וכן בעוד דינים שונים.
אונס של נשים בשדה הקרב היה דבר מקובל בכל העולם העתיק יותר ופחות, ומי שקורא על תולדות מלחמת העולם השניה, ולומד כמה נשים רוסיות נאנסו על ידי הגרמנים. וכמה נשים סיניות נאנסו על ידי היפאנים, וכן כמה נשים גרמניות נאנסו ... ואני לא מדבר על מאות או אלפים. אני מדבר במיליוני נשים בכל עם ועם שנאנסו. ומדובר במאה העשרים, בעמים "תרבותיים". ואם תקרא על אונס של נשים בוויטנאם, על ידי חיילים אמריקאים (אומנם בלי השוואה למלחמת העולם השניה) זה מזעזע. ואם תשאל את עצמך, כיצד הרנרד, אדם שהיה רואה חשבון במקצועו, וגוייס לצבא הגרמני, כיצד הוא אונס ילדות בגיל של הבת שלו, או נשים בגיל של אשתו. ויותר מזה כיצד הוא חוזר אחר כך הבייתה וממשיך להיות אדם כל כך מתוק ומקסים. התשובה לדעתי היא שהלוחם בונה חומה שמפרידה בינו האדם, לבין האיש הלוחם. בבית הוא אדם מקסים ואוהב, שכשהוא רואה ילדה בוכה ברחוב, הוא יהפוך את העולם למצוא את הוריה. אך כשהוא לובש מדים ויוצא לקרב, הדלת, בינו לחייו כאזרח נסגרת, והוא הופך ללוחם שהורג ואונס. ולאחר המלחמה הוא יפתח את הדלת ההיא, יחזור להיות אזרח אוהב, והאדם שהיה במלחמה ישאר שם אחרי דלתות נעולות.
התורה מכירה את הדבר, ולכן היא אומרת, אם אתה יוצא לקרב ורוצה לקחת אישה, אתה צריך לדעת שאין דלת שמפרידה בינך כאן, לבינך האזרח. תצטרך להביא אותה לביתך, לקחת אותה לאישה, לחיות איתה. להכיר אותה למשפחתך. אתה לא יכול למלא את התאוות המושחתות שלך ולצפות שבבית לא ידעו מזה. כל מה שתעשה בקרב יגיע הבייתה למרכז הסלון, הוא ישאר איתך עד יומך האחרון. האשה הזאת תקבל את הזכויות שתקבל אשתו האהובה של אדם אחר. היא תהיה אם ילדך, והם ידעו מי האבא שלהם, ומה הוא שווה.
התורה, בונה מערכת, כמו שבנתה בעבדות, שמתירה אך יוצרת מציאות שמכריתה את המעשים הללו מעל פני הארץ.
כך נראה לי הסיפור הגדול.