שאלה
שלום רב, אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי להבין את עניין תרומות ומעשרות בזמן שבית המקדש קיים וכהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם.
אם יש לי מאה תפוחים, קודם כל אני מפריש תרומה לכהן ונותן לו שתיים וחצי לכהן (שזה "עין יפה" אחד חלקי ארבעים, למרות שתרומה מאמדים ולא שוקלים או מודדים, או נותנים חצי שירקיב אח"כ, אבל זה רק לצורך ההבנה אני נוקט במספרים מחושבים.)
עוד עשרה תפוחים ללוי, ועוד עשרה תפוחים בשבילי לאכול בירושלים בקדושה וטהרה, ובשנה השלישית והשישית העשרה תפוחים האלה אני נותן לעני.
זאת אומרת שנשארים לי בבית מתוך המאה תפוחים שבעים ושבעה וחצי תפוחים.
זאת השאלה הראשונה שלי, האם החשבון שלי נכון, האם הבנתי נכון.
השאלה השניה שלי היא, שצריך להפריש תרומות ומעשרות מ"ראשית דגנך" וכו',
אז אם יש לי עץ תפוחים שהפירות שלו הרי מבשילים כמה פעמים בעונת הקטיף, ומכיון שאי אפשר להפריש מן התלוש על המחובר וכן הלאה, איך היו נוהגים? שכל פעם שקוטפים את הפירות צריך לתת עוד פעם תרומות ומעשרות, ושוב צריך לעלות לירושלים? יוצא אם כך שצריך לעלות לירושלים הרבה מאוד פעמים, בערך כל חודש.
האם ראשית דגנך פוטר את כל העונה? אבל מצד שני כתוב שאי אפשר לפטור את המחובר מן התלוש? אז איך היו עושים?
אשמח מאוד לקבל את תשובתך, תודה רבה מראש.
תשובה
בע"ה
שלום,
החשבון שעשית נכון מאד. (שכחת לציין שמתוך המעשר של הלוי צריך (הוא או אתה ) לתת תרומת מעשר לכהן.
אלא שלא הבנתי למה זה רק "בזמן שביהמ"ק קיים"? וכי היום אין חובת נתינה של המעשרות? נכון שלגבי התרומה אנחנו נוהגים כדין תורה ש"משהו פוטר את הכרי" כי לטומאתנו אנחנו נאלצים לתת לתרומה להרקיב ולא אוכלים אותה, (למעט שמן, שניתן לכהן להשתמש בו למאור - נרות שבת או חנוכה) אבל מעשר ראשון (לפחות במקום שהפירות הם טבל ודאי) - צריך להינתן גם היום ללוי. (והוא יכול לתת לך את זה כמתנה, אם רצונו בכך)
לגבי הפרשה מתלוש על המחובר - נכון, זה מחייב הפרשה בכל קטיף, ובאמת זה קצת מסרבל, אבל נזכור שבד"כ , לפחות מי שמגדל מטע מסחרי - דואג שהיבול יבשיל בזמן קצר כולו, על מנת להיערך לקטיף מסודר. (נכון שבמקום אחר בארץ או בזן אחר של הפרי - יימצאו אותם פירות גם בזמנים שונים, אבל כאמור - כל מגדל מתכנן את שלו.
לגבי "ראשית דגנך" - זה נאמר על ביכורים, שהם ראשית. התרומה והמעשר ניתנים מכל קטיף וקטיף.
אכן, ביכורים ניתנו לפי המשנה - מעצרת ועד חנוכה. כל פרי בזמן הבשלתו. אלא שבמדובר על שבעת המינים, שניתנים לייבוש ואדרבא זוהי דרך אכילתם הטובה יותר, הן בחיטה ובשעורה - כמיני מאפה, הזית והגפן - כשמן ויין , וגם התמרים והתאנים- כגרוגרות ודבלים, רק הרימון אינו משומר, אבל הוא דוקא מחזיק הרבה מאד זמן כטרי - כך שאין בעיה לרכז ולהביא מכל המינים בבת אחת.
נכון, מעשר שני, שנאכל בירושלים, צריך להעלות בכל פעם שיש לי פרות של מע"ש , אבל על זה נאמר "כי ירחק ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו" - והפתרון - "ונתת בכסף" , כלומר הפדיון (בשוויו ) ואז באים לירושלים פעם אחת , קונים בכסף הזה פירות ואוכלים בטהרה.