שאלה
שלום,
שמי ליטל ואני מוזיקאית. אני מתעסקת במוזיקה כבר 6 שנים (אני בת 19) כותבת המון המון שירים, מנגנת על כלים שונים ואף הקלטתי לאחרונה מספר שירים שלי. אני גם שרה. הייתי רוצה בעתיד לשיר ולהופיע, אך לא לפני גברים.
המוזיקה שלי היא לא מוזיקת "הרקדות" דתית. אני כותבת באנגלית, על נושאי היומיום (רגשות, אירועים, אנשים וכו') וסוג הלחנים שלי נעים בין רוק-בלוז-קאנטרי-ג'אז. בעזרת ה' אני מקווה לפרוץ דרך בתחום זה ולהיות מוזיקאית-אישה דתית מוערכת בקרב הציבור הדתי-אך לא רק. למלא אולמות בהופעות-אבל רק בנשים, ולא רק דתיות. ואיני רואה בזה שומדבר פסול.
שאלתי היא מדוע החברה הדתית לא רואה כתיבת מוזיקה באנגלית בעין יפה? מדוע ההרגשה היא שאם אני כותבת שירים, ואני דתיה ורוצה להופיע מול נשים בלבד השירים צריכים להיות הלחנה של פסוקים מן התנ"ך והתפילה, ולא יצירה מקורית? ומה בדבר כתיבת שירים על אהבה? אפילו אהבה שבינו לבינה? הרי זהו דבר שכל אדם בעולם מרגיש ולכתוב שירים בנושא-בצורת כתיבה מכובדת ולא זולה-נראת לי טבעית לגמרי.
עוד דבר שמציק לי הוא השירה מול גברים. ברור לי שאני לא אופיע ואשיר מול גברים, אבל העניין כל הזמן קורץ לי. מה גם שאני מכירה יותר גברים שאוהבים את הסגנון שלי מאשר נשים וזו מן תחושת פספוס. אני חייבת לציין שהסיבה שאני לא מתכוונת לשיר מול גברים היא הלכתית בלבד. אני באמת מרגישה ויודעת בוודאות שהעניין עוצר אותי מלהתקדם למקומות שאני יכולה. אך ישנו העניין שהקב"ה העניק לי את מתנת המוזיקה והוא הביא "הוראות" איך להשתמש במתנה הזאת, אינני יכולה להמרות את פיו.
ולעניין הטעם באיסור הופעות ושירה מול גברים-
בימנו אלה גם בנות נמשכות לבנים בכלל-ולזמרים ואומנים מבצעים בפרט. אני מדריכה של בנות בכיתה ז'-ח' באולפנית דתית ונדהמת לפעמים מרמת הבוטות שלהן בכל הנוגע ל"גברים" (בנים). מבלי להתבייש...
ברור לי שאם גבר נמשך לבחורה ששרה- הבעיה גדולה יותר שכן דבר זה יכול להוביל לידי עברה. אך כאשר שמעתי את חניכותיי מדברות לא יכולתי שלא לחשוב שגם זה פסול. ישנם זמרים חסידים שאמרו כי בעבר נזהרו פחות בקרבה עם הקהל וכיום הם שומרים יותר מפני שהם שמים לב לקרבת-יתר עם הבנות-כמעט מגע.
איני רוצה להשמע כילדה קטנה השואלת "למה להם מותר ולי לא" אך אני בהחלט מרגישה אבודה. ואני לא מגזימה במילת התיאור- פשוט אבודה! אי
תשובה
אם הקב"ה נתן לך את יכולת ההבעה במוסיקה, באמת מדוע שלא תחווי את עבודת ה' שלך בעזרת המוסיקה? הרב קוק בהקדמתו לשיר השירים (תחילת כרך שני של "עולת ראי"ה") כותב על חשיבות האמנות. לגבי שירה באנגלית- בפני קהל הדובר אנגלית- בוודאי שיש מקום לשיר באנגלית. רוב הקהל בארץ ישראל לא יתחבר כל כך לאנגלית, וכדאי לכתוב בשפה אליה יתחבר, כי הרי האמנות נוצרת כדי להגיע לקהל. לשיר על אהבה- אין כל בעיה אם משכילים לעשות זאת בעדינות הראויה ובטעם טוב. סוג המוסיקה-זה כבר דבר שאני אינני מבין בו כל כך. אולי כדאי שתקראי דברים של פרופ' דניאל שליט בספר או במאמר, הוא דן בהתאמת סוג המוסיקה למסרים יהודיים. לגבי עניין הצניעות (הופעה בפני בנים, ובנים המופיעים בפני בנות) טבע הבנים שונה מטבע הבנות, ובדרך כלל אנו רגילים להגדיר את הבנים כ"בעלי אנרגיה לקשר עם בנות" הרבה יותר מאשר הבנות "בעלות אנרגיה ודחפים" ליצירת קשר עם הבנים. לכן יש מגבלות של הופעה של בנות בפני בנים. בנות לא כל כך מודעות להתעוררות של הבנים למראה או הופעה. את בהחלט צודקת, שיש תופעות היום, שבנות מאמצות התנהגות "של בנים" וגם כאן נוצרת בעיה של חוסר צניעות, וראוי לגדור גדרים. על כל פנים, אני חושב שראוי וטוב שתמשיכי ליצור, ולהביא את דברייך בפני קהל (של בנות....)