שאלה
שלום וברכה,
מדוע אלוקים ברא אותנו, הרי הוא לא צריך אותנו ואת מצוותינו?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלה שלך חשובה מאוד, אם מבינים את התשובה לעומקה מתרחש אצל האדם מהפך שלם בחשיבה.
כל עוד חושבים שאלוקים צריך אותנו ואת מצוותינו אז חיים בתחושה ש-"עושים טובה":
אני עושה טובה שאני מברך, ועושה טובה שאני שומר שבת וכו'
(כמו ילדים קטנים שאמא שלהם צריכה להתחנן אליהם כדי שיעשו לה טובה ויאכלו את האוכל שהיא מגישה להם)
אבל כשמתבגרים באמונה מבינים שאנחנו צריכים את אלוקים ואת המצוות שלו.
(כמו הילד שהתבגר ומבין שכאשר ההורים שלו מפרנסים אותו הם עושים לו טובה והוא צריך להיות אסיר תודה על כך)
התורה והמצוות הם מתנה וברכה גדולה שהקב"ה נותן לנו כדי שיהיה תוכן, טעם וערך לחיים שלנו בעוה"ז (וגם זכויות לעוה"ב).
עדיין נשאלת השאלה: "מדוע אלוקים ברא אותנו"? זו סוגיה מרתקת במחשבת ישראל ובחסידות, יש לכך מספר תשובות.
נציע כאן תשובה בסיסית פשוטה: "מִטֵבע הטוב להיטיב" כך ניסחו זאת הראשונים.
הקב"ה הוא טוב, שופע ברכה ללא גבול, מלא וגדוש חסדים (התיאורים הללו מאוד אנושיים וארציים, אבל רק כדי להמחיש)
המידות של טוב וחסד שופעות מהקב"ה, המימוש שלהן מחייב שיהיה מי שיקבל את הטוב והחסד הזה. זו הסיבה שלשמה ברא הקב"ה את העולם. כדי שטובו וחסדיו יתבטאו בפועל. כל אחד מאתנו קיים בעולם הזה כמי שמקבל את חסדי ד' ונהנה מטובו.
תשובה זו מעוררת מיד את שאלת הרע בעולם - אם העולם מגלה את חסדי ד' מדוע יש סבל ויסורים בעולם?
זו סוגיה חדשה ונדרש לה דיון נפרד רק נרמוז לה בקיצור: כדי לזהות את הטוב צריך שתהיה תחושה של העדר טוב (כמו שאי אפשר לכתוב עם גיר לבן על לוח לבן, כדי לכתוב בלבן צריך רקע שחור) כדי להרגיש את הטוב צריך להכיר ולחוש את העדר הטוב.
ובעזרת ד' נזכה לרוב טוב.