פגם הברית

שאלה

שלום רב!

בחרתי לפנות לאב מישיבת ההסדר מדימונה כי אני מכיר כמה אנשים הלומדים שם ושמעתי רבות על הישיבה והרגשתי שזה המקום שאליו מכוונת שאלתי.

אני בן 21 למדתי בתיכון דתי ולאחר מכן במכינה קדם צבאית דתית במשך שנתיים.

הנושא שעליו אני רוצה לדבר ולהתייעץ הוא נושא שמעולם לא דיברתי עליו או התייעצתי עם אף לא אחד והבושה הורגת ומחלחלת בי.

מגיל קטן אני פוגם בברית הכל התחיל משיטוט באינטרנט ורק הלך וגדל..בשלב מסוים בגיל ההתבגרות התחילו לי גם נטיות הפוכות ותמיד ניסיתי להלחם בהן ובפגם הברית עצמו.

אני כל הזמן מנסה להפסיק ואומר לעצמי שהפעם זו תהיה הפעם האחרונה..ובאמת אני הצלחתח להפסיק לכמה ימים ..שבועות או חודשים אך תמיד זה חוזר ומכה בי שוב.

במהלך ההתחזקות שלי במכינה הרגשתי שזה מתחיל להעלם והיו ימים שלא הייתי חושב על זה כלל ..אך בשלב מסוים בשיעור ב כשהרגשתי שאני בשיא ההתקדמות שלי ושהנושא הזה לא יחזור אליי זה קרה שוב והפעם הירידה הייתה חזקה יותר מכל פעם !

ניסיתי להפסיק עם זה אך תמיד זה חזר המחשבות והמראות האסורים..לא משנה כמה הייתי מנסה לפעול נגד זה וכמה הייתי עושה זה תמיד חזר..

לאחר מכן התגייסתי לשירות קרבי ושם הפריצות הרבה יותר גדולה תמיד עלו בי מחשבות וזה תמיד הטריד ..אך מעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד כי התביישתי ! ועודני מתבייש!

ניסיתי לקבוע עיתים לתורה וגם זה לא כל כל מסתדר ..

בשירות הקרבי כל שאני מצליח הוא לקרוא דקת תורה בבוקר ולעיתים רחוקות פרקי אבות בלילות..אבל זה לא עוזר..אני מרגיש מגעיל מלוכלך ושקרן!

כי כל כך הרבה חיילים שלי ותלמידים במכינה שאני הדמות הבוגרת שלהם מסתכלים עליי לפעמים בעיניים מעריצות ותמיד מחמיאים וגם הרבנים תמיד אומרים שאני צריך להיות מודל לחיקוי אבל כל מה שאני מרגיש הוא שאני אפס מאופס ושקרן ושהם לא יודעים מה אני באמת וכמה חוטא אני! כמה אני מבולבל וכמה שגיאות אני עושה...לפעמים אני תוהה איך בכלל אני נראה כך כלפי חוץ אם כל מה שאני מרגיש פנימה הוא רק גועל..אני לא יודע איך להפטר מזה וזה תמיד רודף אותי..אני כבר אובד עצות ואין לי מושג איך לטפל במחלה הזו שיש בי..כי אני יודע שכל מה שאני עושה הוא לא נכון ובכל זאת אני עושה את זה...אני תמיד אומר שאני אפסיק ואני לא מצליח..מרגיש שאני מרמה את עצמי, את חבריי, חיילי, הרבנים שלי ויותר מכל את הקב״ה !

הגעתי למצב שאני

תשובה