שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום וברכה,
לאחרונה ביקרתי במצדה, וסיפור מצדה שב ןמציק לי. אני יודעת שהמעשה שנעשה על ידי אנשי מצדה, ידוע כמעשה גבורה, אך קטונתי מלהבין- מדוע גבורה? ברור לי שאין שופטים את מעשה הזולת עד שלא עומדים במקומו, וח"ו איני רוצה שאף אחד מעם ישראל יחווה רגע אחד של מצוקה, כמו שאנשי מצדה חוו. אך הייתי מאוד רוצה לדעת- מהי דעת ההנהגה הרוחנית בימינו בנושא זה?
האם מותר לרצוח ולהתאבד במצב כזה? האם מותר לקחת את הדין לידיים? האם הם לא היו צריכים להיות עבדי הרומאים ולו בכדי לקדש את החיים ולהמשיך את זרע העם היהודי?
אני מכבדת את זכר הנופלים באשר היו הסיבות, רק הייתי רוצה להבין יותר לעומק את הסוגיה הקשה הזו.
בברכה ותודה רבה עינבל
תשובה
בראש וראשונה עלינו לברר מצד המציאות, מה היה קורה ללוחמי מצדה לו נכנעו.
האם היו נהרגים בוודאות ע"י הרומאים או שמא היו רק נעשים לעבדים ואולי אף מעוני במקצת. שכן אם ברור שלא היו נהרגים, הרי שאסור היה להם להתאבד.
הרמב"ן בספר "תורת האדם" הביא מדרש מבראשית רבה פל"ד, י"ג וכותב עליו: "וכן מצינו בגדול שאיבד עצמו לדעת מפני האונס, כגון שאול מלך ישראל שאיבד עצמו, אלא שהיה האיבוד מותר לו... לפיכך לא היה בכלל מאבד עצמו לדעת".
נמצא שלפי הרמב"ן כשישנה ודאות מוחלטת שאדם יהרג בידי האויב לזמן קצר, מותר לו להתאבד, אך אין מצוה.
גם הריטב"א (עבודה זרה י"ח ע"א) מביא את דעת רבינו תם האומר שהיכן שמתיירא שלא יכריחוהו (=האויב) לעבור על דעת – מותר לחבול בעצמו. וכן מבואר בתוספות במסכת גיטין (נ"ז ע"ב). ואע"פ שהריטב"א שמביא את דעת רבינו תם האומר שמותר, אין הריטב"א מסכים לכך אלא כותב שהדברים צריכים עיון.
מאידך, ה"בית יוסף" (יו"ד סימן קנ"ז) מביא את דעת "אורחות חיים" הסובר שאסור להתאבד. ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה. וכן דעת רבינו יצחק בתוספות (ד"ה אלא ב"ק דף צ"א ע"ב).
המהרש"ל (ביש"ש ב"ק פרק ח' סימן נ"ט) כותב, ונראה שאפילו אם נתפס בידי גויים ומתירא שלא יענו אותו עד שיעבור עבודה זרה, מכל מקום לא ימית את עצמו, ויסבול עינויים לפי כוחו, והבא ליטהר מסייעין אותו, ואולי יוכל לקבל העינויים. ולהרוג עצמו – אסור, אפילו מתיירא שמא יעבירוהו על דת. ואת מעשה שאול מסביר המהרש"ל כך:
א. אם האויב יתעלל בשאול כשיפול חי בידיהם – יגרום הדבר להטלת מורך רוח בעם וכיון שזה בשעת מלחמה, והדבר מהווה פיקוח נפש ציבורי – מה שלא יוכלו להלחם, זה מתוך לחבול עצמו – היינו להתאבד!
ב. עינוי והמתת מלך ישראל בידי האויב מהווה חילול השם המתיר התאבדות.
לכן סבור המהרש"ל שגם אם שאול נהג כהלכה, אין ללמוד ממנו לדורות.
גם המהר"ש יפה מסביר שמכיוון שלשאולל נותרו רק חיי שעה, מותר היה לו המעשה.
אבל למי שיש סיכויים להנצל לחיי עולם, אסור לשלוח יד בנפשו. ושאול ידע שימות במלחמה שכך גילה לו שמואל הנביא.
נמצא שרק לפי רבינו תם כפי שהסבירו תוספות (בעבודה זרה) יש מצוה להתאבד במצב של שאול. אבל לפי שאר הראשונים רק מותר, ולפי הרבה פוסקים (כנה"ג יו"ד שמה, חיד"א (שו"ת חיים שאל א', מ"ו) אסור להתאבד והיא דעת רוב הראשונים. לך דברי הגר"ש גורן ז"ל שהצדיק את מעשה אנשי מצדה (אור המזרח תמוז-אלול ה' תש"ח) צריכים עיון ויותר נראים דברי הרב נריה ז"ל שלא קיבל את דברי הגר"ש גורן, מכח הדברים הנ"ל.