מועקה

בס"ד
שלום רב,
למועקה על הלב יש הרבה מאוד פתרונות, אבל לפני כל הפתרונות חייבים להפגש עם המועקה, להקשיב לה ולנסות להכיר אותה היטב.
לפעמים זה כל מה שהמועקה צריכה. לפעמים היא מעיקה מפני שאנחנו בורחים ממנה, אם נקשיב למועקה ונתן לה תשומת לב היא תסתלק מעצמה.
במקרים אחרים לא די להקשיב למועקה, צריך גם להגיב, אבל כדי שנדע כיצד להגיב צריך להקשיב ולדעת מהיכן באה המועקה או מה היא מבקשת מאתנו.
כדי להקשיב למועקה צריך לתת לה לדבר, לשפוך...
אפשר לעשות זאת עם עצמך.
אפשר לעשות זאת עם חבר.
אפשר להעזר לשם כך בריבון עולם שתמיד מקשיב.

עם עצמך - להתרכז, לנסות להרגיש מה בדיוק מעיק וכואב. כדי להיות עם עצמי ולהתרכז, אפשר לנגן, להקשיב למוזיקה, לטייל בחוץ. אפשר להעזר לשם כך ב'יצירה' - לכתוב או לצייר ולתת למועקה לצאת אל הנייר.

עם חבר - לשם כך צריך חבר קרוב, פשוט לנהל שיחת נפש, לפתוח את הלב.

עם הקב"ה - יש כאלה שעבורם זה הכי פשוט, לאחרים הכי מסובך: לדבר עם ד', שיחת נפש, פתוחה וגלויה. אפשר כחלק מתפילה או כמשהו בפני עצמו.

אחרי שהקשבנו למועקה ושמענו מהיכן היא באה ומה היא רוצה, צריך להגיב:
יש מועקה שבאה מסיבות אישיות: אני לא מרוצה מעצמי, אני כועס על עצמי, אני שונא את עצמי, או שזו תגובה על משהו שקרה: אני מאוכזב, מיואש וכו' בגלל שנכשלתי או בגלל שהעליבו אותי...
יש מועקה שבאה מסיבות חברתיות - העדר מעמד חברתי, אשמה כלפי מישהו.
קשה למנות את כל הסיבות האפשריות אבל באופן כללי אחרי שזיהינו את הסיבה צריך להחליט:
או שאני מטפל בסיבה למועקה: אם פגעתי במישהו אני מבקש סליחה. אם נכשלתי במשהו אני מנסה שוב וכד'
או שאני משוכנע עם עצמי שאין לי אפשרות לשנות - אם למשל אני מקנא במישהו שיש לו כשרון ולי אין את הכשרון הזה.
מכאן לנסות להשתחרר מהמועקה. את זה עושים על ידי הסחת הדעת. לעסוק בדברים אחרים: לקרוא, להפגש עם חברים...
אם בכל זאת קשה להשתחרר ממועקה, צריך להגיב באמונה: לזכור שהחיים ארוכים ויהיו ימים טובים מאלה. לומר לעצמך שהיו כבר תקופות קשות ואחר כך באו תקופות שמחות. הקב"ה רב חסד ורחמים ומיטיב לבריות.
אפשר להתפלל על העניין. כמו שמופיע בברכת השכיבנו:
"והסר מעלינו... ויגון... ובצל כנפיך תסתירנו".