להתאפר בגיל 11

בס"ד

יש פסוק שאומר "מים גנובים - ימתקו". כוונת הפסוק היא שאפילו מים שאין להם שום טעם נחשבים מתוקים כשהם גנובים. דהיינו כשאדם עושה משהו שאסור לו לעשות - הוא מרגיש מתיקות מסויימת.

איך זה יכול להיות שמים בלי סוכר יהיו מתוקים?
איזו מתיקות זו?
כשאדם מחליט בעצמו מה הוא עושה. שלא יחליטו בשבילו מה לעשות. באותו רגע הוא מרגיש עצמאי. הוא מרגיש את עצמו. למרות שזה משהו לא נכון - זה גנוב. אבל הוא החליט והוא עשה.

האם זה נכון לגנוב בשביל להרגיש את ההרגשה הזו?
בודאי שלא. מה אשם האיש שגנבו לו את האוטו או את הכסף. או אפילו רק את המים? האם בכדי שאתה תרגיש טוב צריך לגנוב לי?

היום את מרגישה קצת "כלואה" שאת צריכה לעשות מה שרוצים ממך. את רוצה להחליט בעצמך. את יודעת שזה לא הדבר הכי חכם להתאפר בגיל שלך. אבל את מרגישה צורך לעשות את זה כדי להרגיש עצמאות. אני כל כך מבין את זה.

האם זה נכון להתחיל להתאפר בגיל 11?
האם זה נכון להתחיל לשים "לק" על הציפורניים בגילך?

האמת היא שזה לא עוון כל כך גדול להתאפר. יש גיל שבו דבר כזה הוא יכול להיות מתאים. בודאי בגיל 18. הגיל של "טרום נישואין" לבנות מסוימות זה ממש יכול להתאים (כשזה לא בהגזמה) אבל בגיל 11 זה ממש ממש לא הדבר הנכון.
את מפסידה כך את הטוהר ויופי הטבעי שלך. את מפסידה את החן הטבעי שלך. את מפסידה את החן של ימי הנעורים.
חבל!

אבל אם את נורא נורא כך רוצה לשים "לק" על הציפורניים? אם זה באמת כל כך חשוב לך - אני בטוח שההורים שלך יסכימו לאיזה זמן.
אולי שעה אולי שעתים.
אני בטוח שהם יסכימו לתת לך להרגיש את ה"הרגשה העילאית" הזאת, בוזאי כשזה יהיה בחדר, בחושך, בינך לבין עצמך. אם לא בסתם יום של חול - בודאי בפורים.

אם את שומעת צליל של בדיחות בקולי. זה לא במקרה. ממש ממש חשוב לי שתוכלי להסתכל על מצבך בחיוך.

ההסתכלות הזאת יכולה להביא אותך להרגשה של "בוגרת". וזה אחד הדברים היותר משמחים של החיים. להיות נערה ולהרגיש בוגרת. ולואי ותוכלי לשמר בכל שלב בחיים שלך את הטוהר של ימי הנעורים. את התמימות והחן. את היופי הפנימי. את האמת והשלווה. אפשר.

בהצלחה