אמונות

לא רק שקיימות רוחות, אלא הן גם מקיימות דו שיח, כפי שמסופר בתלמוד במסכת ברכות (דף יח ע"ב) על חסיד שנתן דינר לעני בתקופת בצורת בערב ראש השנה, וכעסה עליו אשתו, ונעלב, והלך ללון בבית הקברות, שם שמע שתי רוחות של שתי ילדות, שמשוחחות אודות מה שעתיד להתרחש בעולם.
בעולם מצויים מזיקים גם בצורת שדים אולם החשש שדמות כל שהיא היא שד, שייך בשדה ובלילה, או בעיר ביום כשהדמות מצויה בבור, (אפשר לעיין במסכת מגילה דף ג ע"א).
מכל מקום אין כח לכוחות הרע שבמציאות להזיק לאדם לולא שכן גזר רבונו של עולם.
רעיון גלגול הנשמות שספרות הפאראפסיכולוגיה עוסקת בה, מקורו בתורת הקבלה ובעיקר בספר הזוהר. גלגלול הנשמות מבטא את ההתחדשות שבטבע.
משל לאדם שגזם עץ, הענפים החדשים אינם אחרים אלא אותם עצמם, שחזרו לצמוח כבתחילה משורשיו של העץ, אף שאנו רואים את הענפים הקודמים כמתים ואלה חדשים הם. כך האדם המשול לעץ השדה, אף שנראה לנו שמת, וזה שנולד אדם אחר הוא, אין הוא באמת אחר. כשם שהענפים החדשים ניזונים מאותו שורש ואותו מקור מחיה, כך הגוף החדש שנולד חי מכח אותה נשמה עצמה, שנתלבשה בגוף חדש, כדי לתקן מה שפגמה בגלגול קודם.