לא פעם מבקש ממני מאן דהוא המלצה על בית קפה לדייט ראשון. אודה ולא אבוש, אני תמיד נותר נטול תשובה. בתור מי שלקח בפירסט דייט הראשון והאחרון שלו את אשתו לעתיד לאכול גלידה בקניון (הנכדים עוד ישמעו איך כבר בגיל 17 סבא היה ג'נטלמן וידע להציע ניקוב בכרטיסיית הנוער שלו), לא יכולתי להמליץ אפילו מניסיוני. לא חסרים בתי קפה כשרים בגוש-דן, אבל רובם המוחלט גדולים מאוד, המוניים מאוד, וחסרים את תחושת האינטימיות הנעימה ההכרחית בסיטואציה כזו.
 |
|
ככה מתחילים. חביתה ולחם גרוזיני(צילום: יחצ)
|
לא עוד!
הכל השתנה אחרי ערב אחד ב"קפאין"- בית קפה חדש, בלב תל-אביב, ועם "נשמה גרוזינית". בית הקפה הקטן נחבא בענווה בתוככי רח' נחלת בנימין המהווה תפאורה נוחה לטיול זוגי. הוא מתהדר בחצר פנימית הנסתרת מן העין ומשובבת את הלב: מוארת ברכות ועמוסת שיחי פסיפלורה ועציצי חן ושקטה. שקטה מאוד. הכי שקטה שפגשנו בתל-אביב עד היום, והאוירה כמו הותאמה במיוחד לדו-שיח מגשש ומלא קסם, כמו שרק זוג נבוך יודע ליצור.
כשהתיישבנו הגברת ואני לעיין בתפריט (הקילומטראז' הזוגי שצברנו יחד מאפשר לנו לדלג מעל משוכות כמו שיחות מלאות קסם, ולפנות מייד לאוכל). זיהינו כריכים, סלטים ופסטות. "מה גרוזיני פה?" התעקשה הגברת הרגישה לפרטים. "מה זה משנה?" תהיתי לעצמי בעודי מתענג על המחירים הנוחים. סלט ב18 שח, פסטה ב-22. לאחר כוס לימונענע מרעננת במיוחד (11 שח), נפתרה החידה הגרוזינית: טעמנו כריכונים מלחם גרוזיני הנאפה במקום, גבינת סולוגוני גרוזינית אסלית, ברוטב עשיר בטעם ואגוזים (12 ₪ לכריכון, יש גם גדול יותר). סנדוויץ' כזה לא יודעים להכין אצלנו במטבח.
לאחר הטעימה המוצלחת המשכנו לעיקריות. "דון טומאסיני" התגלתה כמנת פסטה פנה (29 ₪), ברוטב סמיך וחריף של עגבניות ופלפלים. מנה משובחת, שחושפת מהרה את הטוויסט הגרוזיני במלוא הדרו. אשתי הזמינה את אחד מהמיוחדים של אותו יום- האצ'אפורי. זהו מאפה מהביל המזכיר חלה וממולא בגבינה, חמוש בסלט ירוק, חמוצים וגבינה לבנה (29 ₪).
שתי המנות היו מוצלחות מאוד ומקוריות. מי שאוהב לנסות דברים חדשים יהנה מאוד בקפאין, וגם הקונפורמיסטים יגלו במהרה כי כל המנות המוכרות מבתי קפה אחרים מוגשות גם כאן, עם פרשנות גרוזינית.
 |
|
סיגארטי, ממולא קנמון ואגוזים (צילום: יחצ)
|
את הצלחות פינה משולחננו אבי, ששמח להצטרף אלינו ולספר על היהסטוריה המשפחתית. הוא ואחיו, מאיר, עלו כנערים מגרוזיה (או שמא גיאורגיה? אבי לא בטוח איזו צורה נכונה יותר) יחד עם שאר המשפחה והתבססו בירושלים. את המתכונים הם מביאים מהבית אל מטבח המסעדה, ואחראים להכנת כל הגבינות, הלחמים והרטבים בעצמם. אם גם אתם תזכו לפטפט עם אבי, ותבקשו יפה, אולי יפקיד גם בידכם את סוד טעמה של הפסטה המוצלחת. אני, שמעדיף להישאר קרוב לצלחת (בעיקר אם אוטוטו מוגש בה הקינוח)- שומר את הסוד לעצמי.
אבי ממליץ לנו בחום על הסיגארטי- אצבע של בצק חמאה ממולא קנמון ואגוזים (5 ₪ ליחידה), אותן טבלנו בהנאה במוס טחינה וקדאיף שהיה טעים באותה מידה שהיה מיוחד (18 ₪). לצד הקינוחים חלקנו קנקן אייס קפה מוצלח (15 ₪) שהספיק לשנינו.
המקום, ובפרט החצר, מתאימים גם לעריכת אירועים קטנים (עד 70 מוזמנים) באוירה רגועה ותפריט מיוחד. קפאין מהוה משב רוח רענן בסצינה המוכרת לעייפה של בתי הקפה הכשרים בגוש-דן. המיקום המצויין, המנות המעניינות, האוירה הנעימה והמחירים הנוחים, הופכים את הביקור בו למומלץ מאוד - גם אם עדיין אין לכם דייט.
'קפאין' - נחלת בנימין 63 תל אביב