יוצרים שינוי

לאחרונה אנו מגלים סוגה חדשה של כתיבה בעולם האקדמי, מצד אחד מדובר על מחקר במובן הישן המילה, כזה המציע תזה מסוימת, ומנסה להוכיח אותה. אך באותו מחקר, נוסף נדבך נוסף, אשר לא הופיע לעיתים קרובות במחקרים עד עתה - החוקר, באמצעות התזה, מנסה ורוצה להשפיע (לפחות כך נראה) על העולם הדתי, ולעצב דרכי התנהגות הנראים לו לנכון. כזהו ספרו החדש של אבינעם רוזנק ההלכה כמחוללת שינוי.

רוזנק בספרו אינו רק מציע תזה מחקרית מסוימת, אלא מבקש להנחיל אותה לעולם ההלכתי ולהשפיע עליו.

ביקשו להשפיע

התזה של רוזנק בספרו, היא שאת העולם ההלכתי ואת הפסיקה ההלכתית יש להבין, בין היתר, כחלק ממעשה החינוכי שההלכה והפוסק מנסים להנחיל לנמעניהם. זאת בניגוד לתפיסות המקובלות, הסוברות שיש לראות את העולם ההלכתי כמערכת משפטית-אתית. יש להדגיש, רוזנק אינו שולל תפיסות אלה, אלא מנסה להנחיל תפיסה נוספת להבנת העולם ההלכתי, או בלשונו תפיסה נוספת בפילוסופיה של ההלכה.

בתחילת ספרו שואל רוזנק ע"פ תפיסות רווחות בפילוסופיה של החינוך, מהו החינוך הרצוי, והאם אפשר לראות את המערכת ההלכתית כתואמת את החינוך הרצוי.

רוזנק דן בתפיסה הרואה חינוך רצוי, כחינוך שאינו מנסה לשכנע או להוליך את התלמיד לדרך אחת מסוימת שנראית למחנך כנכונה ורצויה, וכמובן שתפיסה שכזו תראה בעולם ההלכתי כמערכת חינוך שאינה רצויה (אינדוקטרינציה). שכן זו, לרוב, מנסה המחנך לחנך את האדם לדרך אחת מסוימת, אותה הוא רואה כנכונה.

ביקורתו של רוזנק על תפיסה זו, מעניינת וחשובה לטעמי. טענתו היא שכמו שאפשר לפסול תפיסה מסוימת המנסה לחנך תלמיד לדרך מסוימת, כך באותה מידה חינוך הפותח בפני תלמידו את כל האפשרויות מלמדו שזו הדרך הנכונה ביותר. ומה בין לקבוע שהחופש לבחור הוא החינוך הנכון, לבין לקבוע שקיום מצוות הוא החינוך הנכון? האם חינוך המחנך לספקנות טוב יותר ונקי מדעות קדומות מכזה המחנך לדעה מסוימת? גם כאן וגם כאן, מנסה המחנך להנחיל לתלמיד דרך מסוימת הנראית לו כנכונה ביותר. זאת ועוד, כל תפיסה חינוכית, גם זו הליברלית ביותר, מניחה הנחות יסוד מסוימות ורואה אותם כנכונות, בין אם זה קוד לבוש מסוים, דרך התנהגות מסוימת וכדו. אם כך הדבר טוען רוזנק מה בין הנחות כאלה להנחות אחרות?

בהמשך מנסה רוזנק להראות התאמה והקבלה בין פילוסופיות מסוימות של החינוך, לבין העולם ההלכתי. במקרים מסוימים הדברים אכן נראים נכונים ומקבילים, ובמקרים מסוימים, הדברים נראים לא חלקים, ודורשים או ליטוש נוסף, או פשוט הזנחת התזה המסוימת. אם כי יש לציין, שרוזנק לא חושב שישנה התאמה מלאה בין על העולם ההלכתי לבין הפילוסופיה של החינוך, אלא שתפיסות כאלה יכולות להפרות את המחקר וההבנה של העולם ההלכתי עצמו (גם על ידי פוסקים).

יש לציין את הספר לטובה בכך, שאין המחבר מנסה להלאות את הקורא שאינו בקי בפילוסופיה של החינוך בפרטים מרובים ומסובכים, ההצגה של תפיסות אלה נעשית בצורה מצוינת, ברורה, וגם הקורא שאינו בקי בנבכי הפילוסופיה כלל וכלל, יוכל להבין את הדברים. כמו שכבר נאמר לגבי התזה בכללותה, ישנם מקומות בהם הדבר נראה מתאים ונכון, וישנים מקרים שזה נראה מאולץ מעט. אך בין כך ובין כך, מדובר על ספר שכתוב בצורה טובה, מציג תזה מעניינת, שיכול לפתוח פתח לדיון חדש בדרכה ומטרתה של ההלכה.

ההלכה כמחוללת שינוי- עיונים ביקורתיים בפילוסופיה של ההלכה. אבינועם רוזנק, הוצאת מאגנס, 285 עמ